Pages

Tuesday, October 22, 2019

סיכום בחירות מדינת ישראל / Israeli Elections Wrap-up

כ"ג לחודש השביעי תש״פ
English follows the Hebrew.

"סיכום?" אתם שואלים. ״אבל פרשת הבחירות הזאת עוד לא הסתיימה!״

נו, אז מה?

בנימין נתניהו
Binyamin Netanyahu
המטרות של הבחירות האלה היו רק הסחת דעת אחת גדולה למשיך להחזיק אותנו תחת השליטה, ברדום, ובמצב התמידי שלנו של חוסר אונים נרכש, בין היתר.

כדי להסתיר את ענייני כתב האישום של נתניהו? בוודאי. לפחות, הבעיות המשפטיות של רה״מ נתניהו ו / או תאוות הבצע שלו הפכו להיות מטרד למטפלים שלו מהעולם המערב.

מהבלוגרית תומר דבורה:
יומיים לאחר הבחירות בישראל טרמפ טרם התקשר לנתניהו (JPost.com)

טראמפ אומר שהוא לא דיבר עם נתניהו: "היחסים בינינו הם עם ישראל (Times of Israel)

הכותרות אלה בתקשורת החדשות תומכות בהשערה זו. אבל יש גם עוד סוגיות דחופות ועמוקות יותר מאלה.

אביגדור ליברמן השונא חרדים מופיע באותה תקשורת חדשות כאיש "משח המלך״ כלומר ראש הממשלה.

אולי ליברמן כן איש כזה בעיקרון. אבל יש גם אפשרות שהפעולות שלו יפגעו בעצמו בסוף מפני שארה"ב ואירופה מחזקות את הכוח האמיתי בישראל. הסוגיות המשפטיות של ביבי הפכו להיות לצנין (קוץ) בצד של ארה"ב. בגלל זה נתניהו עלול להיות מאוים להתגבש או ארה״ב תשליך אותו, אם הוא כבר לא הושלך.

שאלו את נשיא ארה״ב טראמפ למה הוא לא התקשר לנתניהו כבר שלושה ימים לאחר הבחירות, וגם אם הוא עדיין עומד איתו. התגובה של טראמפ? שהוא עומד עם ישראל (כלומר, לאו דווקא נתניהו).

ועכשיו נתניהו החזיר את המנדט לנשיא שיעביר אותו לגנץ, ואמר "לא הצלחתי להרכיב ממשלה.

אני עדיין חושב שבסופו של דבר נתניהו וגנץ יסכימו להכנס לממשלת אחדות. אבל כדי לעשות דבר כזה, נתניהו יצטרך להתפשר על רוב ההבטחות שלו. ואז הוא יוכל להרים את הידיים שלו ולהגיד שהוא השתדל כפי יכולתו לשמור על ההבטחות האלה, אבל אם אנחנו באמת לא רוצים (פירוש: הוא לא רוצה) לאבד את כל השליטה אז אין לו ברירה אלא להתפשר.

אבל, האם יישאר כראש ממשלה בכל סיבוב מנהיגותי?

אתם באמת חושבים שזה משנה?

אביגדור ליברמן
Avigdor Lieberman
"Wrap-up? But, this chapter in Israeli election history isn't over yet!" You declare.

So, what.

These elections were just one big distraction two continue keeping us under control, numbed out, and in our perpetual state of learned helplessness, among other things.

And to keep Netanyahu's indictment under raps? Obviously. If nothing else, Netanyahu's legal troubles and/or greed have become a nuisance for his Western handlers.

From Tomer Devorah:
Two days after Israeli Election, Trump yet to call Netanyahu (JPost.com)

Trump says he hasn’t spoken to Netanyahu: "Our relationship is with Israel" (Times of Israel)

These headlines in the mainstream news media pretty much support this notion. But there are more pressing, much deeper issues at play here.

Haredi-hating Avigdor Lieberman has been brought up often enough in the same mainstream news media as Israel's potential "king-maker."

Maybe. But it might backfire on himself since the US and Europe wield the real power in Israel. Netanyahu's legal issues have become an inconvenience, not an outright thorn in the side of the U. S., so Netanyahu might be threatened to shape up or ship out, if he already hasn't been dumped.

Trump was asked about not calling Netanyahu after three days after the elections, asking if he still stood with Netanyahu. Trump's response? Something like he stood with Israel, in other words, not necessarily Netanyahu.

Now it seems Netanyahu has given back his mandate to Israeli President Rivlin, saying that he did not succeed in forming a government.

My guess? Netanyahu and Gantz will eventually come to terms, and form a unity government. In order to do that, Netanyahu will have to compromise away most all of his promises to voters. Then he will be able to throw up his arms, and say that he tried his best to fulfill those promises, but had no choice, unless we (translation: he) wanted to lose all control and be forced into yet another round of elections.

But, will he remain as prime minister in any leadership rotation?

Do you really think it matters?

Sunday, October 13, 2019

המלחמה נגד שמירת שבת היא מלחמה נגד התורה / The War against Shabbat is a War against the Torah

ערב חג הסוכות תש״פ

Israeli "Closed to All Vehicles" Sign
YNET: "זה היה מעצבן": להיות תייר בישראל בשבתות ובחגים
טולי משבדיה רצתה לשתות מרגריטה אך בבר שהיה פתוח בשבת סירבו להפעיל את המיקסר, רובין מגרמניה חשבה על מתקפת טילים בצפירה ביום הזיכרון וג'וזף מלאס וגאס גילה מה זו "ארוחת שאריות" בשבת במלון ישראלי – אנחנו רגילים שבשבת ובחג הכל משתנה, אך עבור התיירים מדובר בחוויה אנתרופולוגית. שוחחנו עם כמה מהם

גלעד כרמלי 25.09.19

הרגע הסוריאליסטי הזה שבו מאות תיירי אירוויזיון עמדו דום ללא שום סיבה באמצע היום ברחובות תל אביב מזכיר כמה ישראל מדינה מיוחדת – מדהימה, אבל גם קצת מוזרה – בטח אם אתה לא מכאן. הרבה חגים, הרבה מועדים מיוחדים, וכמעט יומיים שלמים בשבוע שבהם כל השירותים הציבוריים מושבתים כמעט לחלוטין. או יותר, אם בדיוק נפלנו על חג. (המשך...)
עשר אגורות (2¢):
באמת?!

התלונות כזו פשוט עוד תירוץ להלחם נגד שמירת השבת, ולכן נגד כל התורה כולה. אבל המצב אפילו ממש יותר גרוע מזה. הישראלים המקדשים את יום הזיכרון יותר מתשעה באב, ואין צריך לומר יותר עשרת בטבת, מוכנים להתפשר על יום הזיכרון למען התיירים. ויש הרבה תיירים שמעליבים אותנו ופוגעים בנו בכל רחבינו מפני שלא אכפת להם בכלל ללמוד אפילו קצת על התרבות והמנהגים שלנו לפני שהם מגיעים לארצנו. ואין צריך לומר שלא אכפת להם על הדת שלנו, חוץ מכמה נוצרים שרוצים להכנס אלינו דרך קומבינות.

אם אנחנו מדברים על מדינה מוסלמית המחייבת נשים להתלבש בדרך מסוימת, למשל, לא היינו מקיימים את הדיון כזה. אף אחד לא ישאל את זכות מדינה מוסלמית לקבוע חוקים משלה למבקרים בה. נשים בממשלות מדינות זרות ועיתונאיות מדגימות זאת כל העת בחדשות. נדיר הוא כשמבקרת בארץ מכבדת את מקומות קדושים שלנו כמו הן עושות במדינות מוסלמיות.

אבל היהודים השונאים העצמם,חלק של חלק ה"ערב רב", שרוצים שכולנו ישתלב, כלומר יתבולל, בעולם המערבי וגלובליסטי, כלומר הלא-יהודי. ולכן אפשר לראות בקלות שהמצב יותר גרוע מההצעה הפשוטה להתאים את התיירים הלא ישראלים (תרגום: התיירים הלא דתיים, הלא מסורתיים, והלא יהודים).

האם האלה אותם האזרחים המודאגים שמתלוננים על נוכחותם ההולכת וגוברת של מסעדות כשרות אפילו כשרות למהדרין בתל אביב (כלומר עסקים סגורים בשבת). אפילו שעסקים אלה פשוט מגיבים להיצע ולביקוש על מנת לשפר את רווחיהם?

כנראה. 
YNET: Shabbat shalom? Being a tourist in Israel has its challenges
Tourists are often unprepared for public transport to halt and shops, cafes and restaurants to close as Saturdays or Jewish holidays come around, and the sudden wailing of sirens used to mark memorial days can be a little shocking


Gilad Carmeli, 10.04.19

Tourists on the streets of Tel Aviv stood still, likely briefed that when they heard the siren they must stand.

Having visited the country before, German tourist Robin Seibers knew missile sirens sounded different and was able to calm other tourists' concerns.
"If the Israelis don't run, you are OK," she says. "That should be the rule."

"Most took out their phone to film people getting out of their cars in the middle of the road and standing still," she says.
This is a perfect example of how strange this country and its traditions must seem to visitors.

Israel has many holidays and memorials and at for at least two days a week, public services shut down completely. (cont.)
Esser Agaroth (2¢):
Oh, puh-leeze!

This is just another excuse to chip away at Shabbat, and thus the Torah in its entirety. Worse yet, those who hallow Yom HaZikaron (Israeli Defense Forces Memorial Day) more than Tisha b'Av, commemorating the the destruction of the Holy Temples, among other calamities, and the Asarah b'Teveth, commemorating the initial breech of the walls of the Jerusalemmany of whom do not even know nor care about, are willing to compromise on Yom HaZikaron for the sake of tourists, who already step all over us, not caring at all about our culture and customs.

If this were a Muslim country requiring women to dress a certain way, we would not even be having this discussion. No one would question a Muslim country's right to determine its own rules for its visitors. Female officials and journalists demonstrate this all the time on the news. Rare is the occasion when a visiting female dignitary shows this same respect at the Kotel (Western Wall).

But with the self hating Jewish contingent of the Erev Rav who wants all of us to fit in (ie. assimilate) into Western (ie. non-Jewish), globalist society, you can see it is even worse than simply suggesting that we accommodate non-Israeli, (translation: non-religious and non-traditional Jewish) tourists.

Are these the same concerned citizens who complain about the increasing presence of kosher (ie. closed on Shabbat), even Kasher leMehadrin restaurants in Tel-Aviv. Even though these businesses are simply responding to supply and demand in order to improve their profits?

Very likely.

Monday, October 07, 2019

האם התפילה בבית הכנסת ארוכה מדי בימים הנוראים? / Are Synagogue Prayers on Rosh HaShannah and Yom Kippur too Long?

ח' לחודש השביעי תש״פ
English follows the Hebrew.

בראש השנה בבוקר מצאתי שסוללת השעון שלי מתה ולכן איחרתי להגיע בזמן לשמוע את תקיעות השופר מייד אחרי קריאת התורה. אז לא היתה לי שום ברירה חוץ מלהשאר ולסבול במשך חזרת הש״ץ של תפילת מוסף.

כשהתפללתי אצל רבי ומורי הרב דוד בר-חיים בירושלים בראש השנה בירושלים החחיה הזו מעולם לא היה היתה ככה בכלל. אלא אורך התפילה היה סביר וכן בטח לפי ההלכה, והתפילה אפשרה לנו להתרכז בקלות, וממש משמעותית.

הרבה מאיתנו לא יודעים התקיעות במשך חזרת הש״ץ של תפילת מוסף הן תקיעות השופר לשמוע לכתחילה. מאה תקיעות השופר שנוהגים לתקוע אחרי קריאת התורה הן פשוט בשביל הזקנים והחולים שלא יכולים לסבול מלהשאר בביה״כ במשך תפילת מוסף, ולנשים הצריכות לטפל בילדים.

אפשר לבקר אותי שאני התכוונתי להגיע ולשמוע את התקיעות ולצאת מייד. אבל בואו נדבר על זה פעם אחרת.

ואיך ברורלי שהרבה מאיתנו לא יודעים שתקיעות השופר במשך חזרת הש״ץ של תפילת מוסף הן תקיעות השופר לכתחילה ולא תקיעות מיותרות? בגלל כל הפטפוטים והילדים המתרוצצים והרועשים. רוב הקהילה הזו סבלו ולא שמו לב בכלל לחזרת הש״ץ ובמיוחד אחרי התקיעה האחרונה.

חבל שחושבים שחייבים להגיד את כל פיוט ופסגות נוספות כדי לצאת מידי חובה. ולכן לא סובלים רק באופן פיזי ורגשי אלא גם באופן רוחני.

לגבי המילה ענוי (torture) כאן בכותרת הסרטון (השני) באנגלית, אין שום כוונה להקטין את החריפות (חו״ח) של ענויי הצעירים ואפילו את מה שהקטינים עברו ע״י כוחות השלטון.

הרב פשוט מדגיש את הרצינות של הבעיות של המנהגים כאלה הפוגעים בכוונת הלב.

בסרטון הזה (הראשון) הרב מתיחס לתפילות ביום הכיפורים.


This past Rosh Hashanah morning, I found that my clock battery was dying, providing me with an inaccurate time. So I ended up arriving late to hear shofar (ram's or other kosher, properly prepared horn) blown after the Torah reading. So, in order to fulfill the mitzvah mid'Oraita (explicitly written commandment) of hearing the shofar blown on the first day of the Seventh Month (Tishrei), I really had no choice but to endure the excruciatingly long repetition of the Mussaf amidah, the additional prayer, of Rosh HaShannah.

When I used to pray on Rosh HaShannah in Jerusalem by my rabbi and teacher, this was never the case. Rather it was a reasonable, and yes, halakhic in length and components, and for that matter, easy to concentrate on, and meaningful.

Many of us do not know the blasts during the rehearsal of the Supplement Prayer are the shofar blasts to hear in the first place. The hundred shofar blosts that are used to stick after reading the Torah are simple for the elderly and the sick who cannot suffer to stay in the hospital during supper prayer, and for women who need to take care of the children.

You can criticize me for intending to come and hear shofar, and then immediately leave. But that's an issue for discussion for another time.

And how is it so clear to me that most of us do not realize that shofar blasts during the repetition of the mussaf amidah are the  ideal time to hear them, as opposed to those blown right after the Torah reading? Because of all the chatter among the men and noisy kids running around. Most of this congregation where I prayed were suffering and indeed, did not pay so much attention to the repetition of mussaf.

It is a pity to think that all the possible added poetry and paragraphs must be said in order to fulfill ones obligation, and thus not only suffer physically and emotionally but also spiritually.

With regard to the word torture used here in the video in English below, there is no intention of minimalizing ​​of the torture of our youth, even minors have undergone by the powers that be.

The rabbi simply emphasizes the seriousness of the problems of such practices that prevent us participating fully and connecting in our own prayers.