הגיע הזמן לעזוב את שושן הבירה! / Time to Get Out of Shushan!

י״ז לחודש השנים עשר תשפ״א

English follows the Hebrew.

עשר אגורות (2¢):

בוורלי הילס: אתת הערים
הכי עשירות בארה״ב

יום חג הפורים אחרי קריאת מגילת אסתר השניה, אני חשרתי הביתה, התחפשתי ויצאשוב כדי להסתובב וגם לחלק מתנות לאביונים.

שתי המצוות הנוספות של החג הן משלוח מנות לרענו ומקיים משתה (אסתר ט,כב).

במהלך הטיול שלי אני שמעתי מישהו להגיד לי פורים שמח. לא אליי אישית אלא לדמות מוצגת על ידי תחפושת שלי! ולכן אני עצרתי להגיד לו פורים שמח ולשאול אותו מאין הוא ממקור. הוא אמר שהוא יליד הארץ אבל הוא מגיע ללוס אנג׳לס הרבה בשביל העבודה שלו. אנחנו דיברנו קצת. והוא שלוס אנג׳לס הפכה להיות שושן הבירה.

למרות שאני יליד דרום קליפורניה וגרתי שנים בלוס אנג׳לס אני הופתעתי לשמוע את דבר כזה מפני שלוס אנג׳לס כבר מלאת יהודים פרסיים הרבה זמן ומעולם לא חשבתי על ההשוואה הזו לעיר הבירה של אימפריית פרס העתיקה.

במהלך השיחה שלנו אני סיפרתי לו שלפי הנסיון שלי קהילת יהודים פרסיים שבלוס אנגג׳לס ידועה כמלאת עובדים קשה והרבה מאיתם הגיעו לארה״ב כמעט בלי כלום כי ברחו מפרס בזמן המהפכה האיסלמית של איראן ונפילת השאח. היהודי היקר הזה הדגיש לי כוונתו להגיד את שם הכינוי שושן בכלל לא שלילית. אלא כדי להדגיש שהיהודים האלה צריכים ללצאת משם. אני אמרתי לו כמובן אני מסכים שיהודים צריכים לצאת משם ומכל מקום חוץ לארץ.

סיימנו את השיחה והתחלתי בדרך הביתה. ואז אני גם התחלתי לחשוב על חלק הראשון של משקראנו בבוקר:

וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה. ב בַּיָּמִים, הָהֵם--כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--לְפָנָיו. ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. ו  חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ--וְדַר וְסֹחָרֶת. ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס: כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ--לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ. (אסתר א,א-ח)

לא פעם הצעתי שהאתגרים הגדולים ביותר של היהודים המגורים בגלות הנוכחית של אדום (עשיו / רומא / עולם המערב) המונעים אותם מלעלות ארצה הם העושר והתרבות החומרנית שם. כשהידיד הדש שלי הזכיר לי על מה שמפורסם על לוס אנג'לס שהחומרניות חשובה לה מאוד, ובמיוחד בבוורלי הילס, המיקום המועדף לגור של יהודים פרסיים, הבנת הרעיון הזה התחזקה לי.

למרות שיהודים פרסיים כנראה התרשמו מעושרו של המלך אחשוורוש, לא היו להם האפשרות והיכולת לצאת את גלותם ולעלות לארץ ישראל בכל מקרה, בדיוק כמו היהודים של היום התקועים בפרס הנוכחי (איראן). התהליך של עזיבת בריחת יהודים את מאיראן הוא כמעט בלתי אפשרי. יצירת קשר עם הסוכנות קשה מאוד. וצריכים ליצור קשר איתה באמצעות התכתבות עם יהודים המתגוררים במדינוה מוסלמית כגון טורקיה. יצירת קשר עם הסוכנות היהודית או כל גורם במערב גורמת ישירות למעצר בגין ריגול ובגידה.

אבל יש לרוב יהודים פרסיים בלוס אנג'לס, או בגרייט נק, ניו יורק, או במקומות אחרות בארה"ב, הכסף והחופש לצאת משושן ולעלות ארצה. ואולי זאת הבעיה שהיהודים האלה כן יכולים לצאת, אך לדעתם אין להם שום סיבה לצאת. חבל.

כמו הרבה יהודים אחרים המתגוררים בעולם המערב,גם הרבה יהודים פרסיים שכחו שלמרות כל ההצלחה החומרנית היהודים משיגים בגלות, למעשה הגלות היא עונש.

Esser Agaroth (2¢):

Purim morning after the second reading of Megillath (Scroll of) Esther, I came home, changed into costume, and went out to give matanoth la'evyonim (gifts to the needy). 

The two additional mitzvoth (commandments) for Jews to perform on Purim include sending portions of food to friends and making a festive meal (Esther 9:22).

While on my walk, I heard someone wish me, or rather the character I was portraying, a Happy Purim,... in English. So instead of saying the same and continuing on, I stopped and I asked where this man was from. He said he was native Israel, but spent a lot of him time in Los Angeles. We chatted for a while, and made the comment that Los Angeles has turned into a "Shushan HaBirah."

As a native of Southern California, and having lived in Los Angeles, I surprised by this comment, because 1) Los Angeles has always had a very large Persian Jewish population. And 2) I had never thought of referring to Los Angeles as Shushan, the name of the ancient capital of the Persian empire, which is well-known to Jews.

During our very pleasant chat, I related my experience to him of the Los Angeles, Persian Jewish community, know for being very hard workers, and many of whom arrived in the U. S. without much to speak of, having fled Iran during its Islamic Revolution, and fall of the Shah. This Jew reassured me that he was not making any slight at all toward Persian Jews, simply suggesting that they needed to leave. Of course, I agreed that Jews needed to leave Shushan, as well as all other cities in the golah (exile). 

We finished our chat, and went our separate ways. Then I started to reflect on first part of what I had heard read that morning:

1 Now it came to pass in the days of Ahasuerus--this is Ahasuerus who reigned, from India even unto Ethiopia, over a hundred and seven and twenty provinces-- 2 that in those days, when the king Ahasuerus sat on the throne of his kingdom, which was in Shushan the capital, 3 in the third year of his reign, he made a feast unto all his princes and his servants; the army of Persia and Media, the nobles and princes of the provinces, being before him; 4 when he showed the riches of his glorious kingdom and the honor of his excellent majesty, many days, even a hundred and fourscore days. 5 And when these days were fulfilled, the king made a feast unto all the people that were present in Shushan the capital, both great and small, seven days, in the court of the garden of the king's palace; 6 there were hangings of white, fine cotton, and blue, bordered with cords of fine linen and purple, upon silver rods and pillars of marble; the couches were of gold and silver, upon a pavement of green, and white, and shell, and onyx marble. 7 And they gave them drink in vessels of gold--the vessels being diverse one from another--and royal wine in abundance, according to the bounty of the king. 8 And the drinking was according to the law; none did compel; for so the king had appointed to all the officers of his house, that they should do according to every man's pleasure. (Esther 1:1:8)

I have often suggested that the greatest challenges of the Jews residing in Edom (Esau / Rome / the West) preventing them from leaving for Israel are the riches and materialistic culture ingrained in them. The reminder of the material focus for which Los Angeles is stereotypically known, and in particular Beverly Hills, favored by Persian Jews, simply hammered this notion home.

Although the Jews of Persia were enamored by King Ahasuerus's riches, they did not possess any power to leave their exile and return to Israel anyway, just like the current Jews stuck in modern day Persia, Iran. The process for Jews to leave Iran is almost impossible. Contacting the Jewish Embassy is often the first step, but must be done by corresponding through Jews residing in Muslim countries, such as Turkey. Contacting the Jewish Agency or anyone in the West directly carries the risk of arrest for espionage and treason.

However, most of the Persian Jews in Los Angeles, or Great Neck, NY, or else in the U. S. do have the resources and the freedom to leave Shushan, as it were. But maybe that's the problem. They can leave, but do not see any reason to leave.

Just like so many other Jews residing in the West, perhaps they have forgotten that, despite all of the material success Jews have achieved while in exile, the exile is, in fact, a punishment.