ראש החודש השמיני תשפ״ז
English follows the Hebrew.
YNET דעות: סכנת מלחמת דת בפנינו
במשך שנים קיוותה ישראל שהמאבק בינה לבין אויביה לא יהיה דתי, אך חיזוק היסודות הדתיים במדיניות בהקשר הפלסטיני רק מוריד את הסיכוי לפתרון
מיכאל מילשטיין | 04.10.2026
במשך שנים קיוותה ישראל שהמאבק בינה לאויביה יהיה בעל ממד לאומי: כמה שיותר על בסיס טריטוריאלי בין עמים וכמה שפחות אידיאולוגי ודתי, שמשמעו מלחמת חורמה בלי סיכוי להסדרה.
עשר אגורות (2¢):
נראה לי שאני צריך להגיב על עוד מאמר פסקה-פסקה. אם אין לכם סבלנות לכך, אז להלן הנושאים שבהם עוסק מיכאל מילשטיין במאמרו – נושאים שכבר התייחסתי אליהם בעבר – בצירוף הקישורים השייכים. ...וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א,ט). ללחוץ על הנושאים המעניינים אותכם.
שמענו כבר את הטיעונים של מילשטיין בעבר, וככל הנראה נשמע אותם שוב בעתיד. מדובר באותו טיעון ישן בדבר הצורך להשתלב בקהילה גלובליסטית בעלת אופי מערבי, והצורך לפעול על-פי כלליה.
האתגר המרכזי בהקשר הזה הוא האיסלאם הפונדמנטליסטי שמכוח צו אלוהי אוסר על הכרה בישראל, ומתיר לכל היותר הודנה, הפוגה זמנית שניתן להפר, כמו במתקפת 7 באוקטובר. גם עם הגורמים הלא-איסלאמיסטים ההתמודדות לא הייתה ואיננה קלה, בפרט בנוגע לקבלה עמוקה של קיום ישראל, אך הוכח שניתן להגיע להסכמים מדיניים, חלקם על בסיס פשרה טריטוריאלית.
ובכן, מילשטיין צודק בדבר אחד – בנוגע לאסלאם. אך בכל הנוגע להסכמים פוליטיים המבוססים על פשרה טריטוריאלית בשטחים? הוא טועה. לא משנה מה השקפתו -- המנוגדות לתורה בעניין ויתור על חלקי ארץ ישראל-- בוודאי עליו להבין שהוא למעשה מחזק את הטיעון שלי.
כל הסכם שנחתם עם הערבים נתפס בעיניהם אך ורק כ"הודנה" – הפסקת אש זמנית שניתן להפר אותה. בטווח הארוך, אין להסכמים אלו שום משמעות עבורם.
אתם לא מאמינים לי? בפעם המי-יודע-כמה, אני מציע שתביטו במפות החזון של "פלסטין" – מפות המוצגות בגלוי לעין כל בתוך הסמלים, לא רק של חמאס, אלא גם של תנועת הפת"ח השלטת ברשות הפלסטינית. כולם ללא יוצא מן הכלל חומדים את כל ארצנו, כולל תל אביב. היעד הסופי שלהם הוא השמדת ישראל.
ייתכן שמילשטיין מאמין שבסופו של דבר הערבים יגיעו להבנה שהתרבות המערבית עדיפה על פני התרבות שלהם.
אני יודע אחרת.
זאת אותה הגישה. זוהי אותה גישה של השמאל כלפי יהודים שומרי תורה ומצוות. בסופו של דבר, אחרי שהם מנסים לדבר עם הערבים פעם אחר פעם בציפיות תוצאות שונות היוזמה שלהם תיפול.
בתקופה האחרונה התנהלות ישראל תורמת לא מעט לאתגר הוותיק. מאז 7 באוקטובר בולט משקלם של תכנים בעלי מטען דתי על מדיניותה, בפרט בנושא הפלסטיני. אלה היו קיימים תמיד, אך לא בעלי מעמד כה דומיננטי של מצפן לאומי. הוויה סוערת, ללא תחקיר וטיפול בטראומה הקולקטיבית, הנמשכת זה שלוש שנים מספקת קרקע נוחה לאימוץ רעיונות שנתפסו בעבר בלתי מציאותיים ואף סהרוריים. כך, מושגים ויעדים הלקוחים מימי המקרא ומזוהים עם זרם הציונות הדתית מוזרקים למחזור החיים של מדינה מודרנית, וכל זאת, בלי שמתקיים דיון נוקב בשאלה מה משמעות הישענות המדינה על אמונה ולפיה אנו חיים בעידן של נס והתקרבות לגאולה.
נראה כי בעיני מילשטיין, הלהט הדתי נובע מחיפוש אחר תשובות, מתחושת חוסר אונים ומכמיהה נואשת להינצל על ידי כוח חיצוני – וכל זאת כתוצאה מהטראומה הקהילתית שלנו. האם הוא סבור גם שהציפייה לגאולה היא ביטוי לאשליה הקהילתית שלנו?
ובכן, הרשו לי לומר למילשטיין דבר מה: כמיהה זו קיימת מזה אלפי שנים. השאיפה שלנו לגאולה כבר התממשה פעמיים; למה אפוא שלא תתממש בפעם השלישית? *אני מנסה להשתמש בטיעון הגיוני-מערבי, כוון שאני מניח שמילשטיין – ללא קשר לרקע שלו – לא מוכל לקבל בחיוב טיעון המבוסס על התורה.
הזעקה להקב״ה שיושיע אותנו מזכירה מאוד את הזעקה שהשמענו אליו בעת שהיינו משועבדים במצרים (שמות ג,ט). פעם אחר פעם ממשלת ישראל מוכיחה – בין אם היא נוטה לשמאל ובין אם לימין – שהיא נכשלת בהגנה עלינו, ובמקום זאת היא נכנעת לרצונותיה של הקהילה הבינלאומית (הגויים).
לכן, מבחינת השקפה פסיכולוגית, נשמע בריא למדי להשתחרר מאסטרטגיה שהוכחה כבלתי-יעילה בטווח הארוך. במקום לנהוג בטירוף ולחזור פעם אחר פעם על אותן טעויות בציפייה לתוצאות שונות, אנו מחפשים גישה אחרת.
אבל מילשטיין לא צריך לדאוג. השמאלנים ממשיכים לנהל את אותו מאבק נגד התורה, כפי שהוא עושה מאז היציאה ממצרים, כלומר על ידי הערב רב.
להכרזות העבר של סמוטריץ' בדבר הצורך בהכחדת הכפר חווארה, ביסוס דוקטרינת יהושע בן נון (שבה אין אזרחים לא יהודים שווי זכויות אלא "גויים"), קבלת ערביי ישראל כ"אזרחים בינתיים", והסתמכות על כלכלת בעזרת השם ועל משפט התורה כבימי דוד המלך, נוספו הבטחה לתקצוב בניין בית מקדש, וכן שיגור הסעודים לרכוב על גמלים במדבר אם ימשיכו לתבוע מו"מ עם הפלסטינים כתנאי לנורמליזציה, ואת אירופה לכל הרוחות עקב הסנקציות והביקורת בגין האלימות היהודית בגדה.
טוב. נראה שמילשטיין לעולם לא יקבל את הטענה שאותם "מתנחלים" – כינוי שנועד לבדל אותם מהחברה הישראלית הכללית – פועלים מתוך הגנה עצמית, משום שצה"ל אינו מסוגל או אינו מעוניין לספק הגנה מספקת. את זה כולנו מבינים. לכן, אז אני אפילו לא מבזבז את זמני בזה...
האם מילשטיין רואה ברעיונותיו של סמוטריץ', המבוססים בתורה, רעיונות קדמוניים (פרימיטיביים)? האם מעצם היותם לא תואמים לחזון המערבי, הם נחשבים לרעים מיסודם?
בין אם מילשטיין מודע לכך ובין אם לא, הוא מהווה דוגמה מובהקת לאותה צורה סמויה ומסוכנת של התבוללות – צורה שרוב היהודים כלל אינם מודעים לקיומה.
אני לא אכנס לעניין שבו תפיסת המערב כתרבות הטובה ביותר בעולם מבטלת לחלוטין את החוכמה והתרבות שעדות צפון אפריקה והמזרח הביאו לארצנו.
איו"ש מהווה זירה מרכזית בתהליך "ההדתה" של מדיניות ישראל, כפי שמגולם בקידוש האחיזה בשטח (מכוח צו אלוהי) וביחס כלפי הפלסטינים (גויים שמומלץ שילכו, עדיף "מרצון"). באקס-טריטוריה של הגדה מתפתחות נורמות שזולגות בהדרגה לכל המדינה ומשפיעות על מצבם ועתידם של כל הישראלים. חיי היום-יום בגדה ממחישים כיצד הסכסוך הופך דתי מיסודו, למשל בשריפת מסגדים וכנסיות, ובהעמקת האחיזה בשלל אתרים דתיים שזוכים למעמד של סלע קיומי עבור ישראל.
באמת? אז כנראה היה כדאי לכם לספח את יהודה ושומרון מזמן. ככה יכלתם להשיג שליטה רבה יותר על החינוך וההתפתחות ההשקפה של הנוער שם. הצלחתם להשפיע רק לחלק מהנוער – בני הנוער המשועממים מהפרברים – שרוב הוריהם אפילו לא מסוגלים לענות על השאלה: "האם אנחנו גרים בשטח שייך ליהודים או לערבים?"
1 התשובה "זה מסובך" כבר לא מספקת להם.
אפשר לראות את הבחורים והבחורות האלה במוצאי שבת ממתינים לטרמפים או לאוטובוסים בדרך למועדוני הלילה בתל אביב לעתים קרובות אחרי ש"סבלו" מעוד שבת "משעממת". כשלון של החינוך הדתי ה"ממלכתי". ניצחון של השמאנים.
ארץ ישראל היא מולדת של עם ישראל, ולא של אף עם אחר. וזוהי
הציונות.
היום, אחרי שנכשלתם בניסיון לשלוט באלו המאמנים שחוקי התורה קודמין לחוקי המדינה – כולל באמצעות איומים נואשים ב"חינוך מחדש" של הרב שי פירון וכו׳ – אז מה עכשיו?
שנים אנו שומעים את זריעת הפחד וההסתה נגד שומרי התורה ומצוות – לפעמים נגד החרדים, לפעמים נגד המתנחלים [האמיתיים], ולפעמים אפילו נגד "הציונים" הממלכתיים שעברו שטיפת המוח בהצלחה.
המקום הגובר של ההשקפה הדתית (האידיאולוגיה הדתית) במדיניות כלפי [הערבים המגדירים עצמם] פלסטינים לא מפחית את הסיכויים לפתרון, אלא מפחית את הסיכויים לפתרון שבו מילשטיין רוצה. ברוך השם!
ייתכן שמילשטיין מאמין בחשיבות הריצוי של מה שמכונה "הקהילה הבינלאומית" כאסטרטגיה, או שהוא באמת מאמין שמוטל על עם ישראל להשתלב בחברה גלובליסטית.
האם מילשטיין מבין שהתוצאה הסופית של השתלבות כזו היא מחיקת ישראל כעם נפרד ומובדל? וכך, לפנינו אחד העימותים המרכזיים בין אורח חיים יהודי לבין חיים שבהם אנו עושים פחות או יותר כל מה שמתחשק לנו.
...וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֺת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. (במדבר טו,לט)
אני אשמח להיות ראשון להודות ולהתוודות שאורח חיים מערבי כלומר אורח חיים לא יהודי הוא הרבה פחות מגביל מאורח חיים יהודי. עשו (המערב) עשה ככל העולה על רוחו, בעוד שאחיו יעקב (ישראל) עשה כמיטב יכולתו ללמוד ולחיות לפי רצונו של הקב״ה. נכון שאמרתי שאמנע משימוש בהיגיון תורתי בכתבה הזו. אבל מה אעשה? התורה נוגעת בכל דבר בחייו של יהודי, בין אם מילשטיין מקבל את זה ובין אם לא.
אני אוהב להזכיר לאנשים את המונח "ערב רב" – אותו "ערב רב" שליווה אותנו ביציאת מצרים. המקור שלו לשון לערב, להתערב, ולערבב. מהות ה"ערב רב" היא ערבוב דברים זה בזה – ההפך הגמור משמירה על הפרדה והבדלה בין גבולות לאומיים, עמים, דתות ומגדרים. אפילו השפה העברית שלנו מלאת מילים באנגלית היום.
כלומר החזון של מילשטיין עבור ישראל לא נראה שונה בהרבה מהחזון של הקהילה הבינלאומית עבורנו: התבוללות בחברה גלובליסטית, הנשלטת על ידי השקפה ותרבות (אידיאלים) מערביות "פרוגרסיביות".
אולי מילשטיין מוכן להרשות לנו להוסיף מעט "קישוטים" יהודיים מעל התרבות המערבית-פרוגרסיבית וה"עליונה" שלו – כל עוד הם לא יהיו יהודיים מדי.
מילשטיין נראה כאיש שמאל מובהק – מעין "יוסי ביילין גרסה 2.0" – וכידוע, ביילין היה אחד האדריכלים והיומים של הסכמי אוסלו של מוות.
באמת שאין חדש תחת השמש.
*********1 נקודה זו הועלתה על ידי
בתיה מידד בישיבת הצוות הראשונה של שנת הלימודים ב ישיבה תיכונית ביהודה ושומרון בשנת תש"ס (2000), זמן קצר לפני עלייתו של מעומד רה״מ אריאל שרון להר הבית.
 |
הפרופיל עם ערבית, ׳לימודי פלסטין׳, מרכז דיין אומר את כל מה שאנו צריכים לדעת על מילשטיין.
Arabic, 'Palestinian Studies,' Dayan Center pretty much says all we need to know about Milshtein. |
 |
בעיני הערבים אין הבדל בין חברון לתל-אביב. הם רוצים את הכל!
To Arabs there is no difference between Hevron and Tel-Aviv. They want it all! |
 |
מנהל דר׳ זאב דגני: למה אתה עושה את זה? למה אתה עושה את זה?
בחור: אל תגע בי! אל תגע בי! (01-2024) |
Principal Dr. Ze'ev Degani: Why are you doing this? Why are you doing this?
Young man: Don't touch me! Don't touch me! (Jan., 2024) |
YNET Opinion: Israel’s religious turn risks transforming the conflict into a religious war
Opinion: Israel has long sought to prevent its conflicts with its enemies from taking on a religious dimension; But the growing role of religious ideology in policy toward the Palestinians is further reducing the chances of a solution
Dr. Michael Milshtein | October 04, 2026
For years, Israel hoped that its conflict with its enemies would have a national character: that it would be based as much as possible on a territorial dispute between peoples and as little as possible on ideology and religion, which would mean an all-out war with no prospect of a settlement.
Esser Agaroth (2¢)
:It seems that this is yet another piece in which I will have to respond to it, paragraph by paragraph. However, you do not have the patience for that, here are the themes Milshtein covers, which I have already addressed in the past, along with relevant links.
"...there is nothing new under the sun." (Eccl. 1:9) Click on the ones which interest you.
We have heard Milshtein's talking points before, and will probably hear them again. It is the same old argument for the need to fit into a Western-based globalist society, and the need to play by its rules.
The main challenge in this regard is fundamentalist Islam, which, based on divine command, prohibits recognition of Israel and permits, at most, a hudna — a temporary truce that can be broken, as happened in the October 7 attack. Dealing with non-Islamist actors has not been easy either, particularly when it comes to genuine acceptance of Israel's existence. But it has been proven that political agreements can be reached, some based on territorial compromise.
Well, Milshtein is right about one thing, Islam. But political agreements being reached on territorial compromise? Wrong. Whatever anti-Torah beliefs he has about giving up pieces of the Land of Israel, surely he must see that he making my argument for me.
Each agreement made with the Arabs is only a
hudna in their eyes
- a temporary truce that can be broken. Long-term, these agreements mean nothing to them.
Don't believe me? For the umpteenth time, I suggest that you see the dream maps of a Palestine hidden in plain site, within the emblems of, not only
Hamas, but the Palestinian Authority's ruling Fata
h Party. All of them want all of our Land, including Tel Aviv. Their end game is the destruction of Israel.
Maybe Milshtein believes that Arabs will eventually come around to the understanding of Western culture being superior to their own, and will "see the light."
But, what will actually happen, after attempting to dialogue with Arabs, over and over again, expecting different results, ie. insanity, the blindness of their pride will cause them to fall.
Recently, Israel's own conduct has contributed significantly to this longstanding challenge. Since October 7, religiously charged ideas have played an increasingly prominent role in its policies, particularly on the Palestinian issue. Such ideas have always existed, but they have never held such a dominant position as a national compass.
A turbulent reality, with no investigation of the failures or treatment of the collective trauma, has persisted for three years, providing fertile ground for embracing ideas once regarded as unrealistic and even delusional. Concepts and goals drawn from biblical times and associated with the religious Zionist movement are thus being injected into the life of a modern state, without any serious debate over what it means for the state to rely on the belief that we are living in an age of miracles and approaching redemption.
It seems that religious fervor to Milshtein is a result of searching for answers, a sense of helplessness and the desperate desire to be rescued by an outside force, and that this is the result of our collective trauma. Does he also think that pining for
geulah (redemption) is a manifestation of our collective delusion.
Well, let me tell Milsthein something. This desire has existed for thousands of years
Our desire for redemption has been fulfilled twice. So, why not a third time?
*I am attempting to use Western reasoning here, since I am guessing that Milshtein, regardless of his background, will not respond well to a Torah-based line of reasoning.
Crying out to
HaShem to save us sounds very similar indeed to our cries out to Him from our enslavement in Egypt (Ex. 3:9). Time and time again, the Israeli government, whether left or right, has demonstrated its failure to protect us, instead kowtowing to the wishes of the
international community goyim.
So, from a psychological perspective, it sounds quite healthy to break free from a strategy which has proven to be ineffective in the long-term. Instead of the insanity of repeating the same mistakes over again, expecting different results, we are searching for different approach.
But, Milshtein should not worry. The Left wing of the
Erev Rav is putting up the same fight against Torah, as it has been since leaving Egypt.
To Finance Minister Bezalel Smotrich's past statements about the need to wipe out the Palestinian town of Huwara, establish a Joshua doctrine — under which there are no non-Jewish citizens with equal rights, only "gentiles" — regard Arab Israelis as "citizens for now" and rely on a "God willing" economy and Torah law as in the days of King David, have now been added a promise to fund the construction of a Jewish Temple, as well as telling the Saudis to go ride camels in the desert if they continue demanding negotiations with the Palestinians as a condition for normalization and telling Europe to go to hell over sanctions and criticism of Jewish violence in the West Bank.
OK. So Milshtein will never accept that these "settlers" -- with a nickname designed to separate them from mainstream, Israeli society -- are defending themselves, because the IDF is incapable or unwilling to do so sufficiently. We all get that. So, I will not even bother...
Does Milshtein view Smotrich's ideas from the Torah as primitive? Since they are not in line with Western ideals, they are inherently bad?
Whether Milshtein knows it or not, he is the perfect example of the subtle, and insidious, form of assimilation, the form of which most Jews are unaware.
I will not even get into how seeing the West as the ideal culture to strive for completely discounts the wisdom and culture brought by Jews to Israel from North Africa and the East.
The West Bank is a central arena in the "religionization" of Israeli policy, reflected in the sanctification of holding onto the territory under divine command and in the attitude toward Palestinians — non-Jews who are encouraged to leave, preferably "voluntarily." In the extraterritorial realm of the West Bank, norms are developing that are gradually spilling over into the rest of the country and affecting the circumstances and future of all Israelis. Daily life in the West Bank illustrates how the conflict is becoming fundamentally religious, as seen, for example, in the burning of mosques and churches and the deepening Israeli hold on numerous religious sites that are increasingly being accorded the status of existential assets for Israel.
Well, gee. I suppose you and your ilk should have annexed the West Bank long ago, huh? That way you could have had more control over its youths' education and ideological development. You only managed to tackle some of the youth -- the bored suburbanite youth -- most of whose parents cannot even answer their children's question,
"Are we living on Jewish land or Arab land?"1. The answer
"It's complicated" no longer cuts it.
We can see these young men and women waiting for
tremps (rides) and buses to Tel-Aviv night clubs on Saturday nights, often after "suffering" through yet, another 'boring' Shabbat. So much for mamlakhti (State loyalist) religious education. Too many mixed messages, I suppose.
The Land of Israel is the homeland of the Jewish People, and no other. However which was you try to slice,
this is
Zionism.
Now that you have failed to control those who view Torah on a higher level as State law, including desperate threats of
"re-education," and with a
kippah slapped on it, no less, now what?
We have heard the fear mongering before, incitement against the Torah-observant, sometimes
Haredim, sometimes [real] settlers, sometimes even against the "well behaved," fully indoctrinated,
mamlakhti "Zionists."
The growing role of religious ideology in policy toward the [Arabs identifying as] Palestinians not reducing the chances of a solution, but only reducing the chances of a solution that Milshtein wants. Thank God.
Either he believes in the importance of placating the so-called international community as strategy, or that it is incumbent upon the Jewish People to be integrated into a globalist society.
Does he realize that the end game of such an integration is the erasing of Israel as a people, separate and distinct. The Torah mandates that we remain as such. And so, here we have one of the main conflicts between a way of life being Jewish, and a life of doing pretty much whatever we want.
...and remember all the commandments of the Lord, and do them; and that you do not go after your own heart and your own eyes, after which you use to go astray; (Num. 15:39)
I will be the first to admit that a Western, non-Jewish way of life is much less restrictive than a Jewish way of life. Esau (The West) did whatever he wanted, while his brother Ya'aqov (Israel) did his best to study and to achieve what HaShem wanted of him. I said I would refrain from using Torah logic in this post. But what can I say? The Torah touches every aspect of a Jew's life, whether Milshtein can fathom that or not.
I like to remind people of the term
Erev Rav, the mixed-multitude which accompanied us out of Egypt is based on the root word for mix, as in the mixed-multitude. The Erev Rav is all about mixiing things together, the opposite of keeping things separate and distinct, national borders, peoples, religions, and genders. Even our Hebrew language has been inundated with English, ever since the late Prime Minister Sharon's application of the adopted into Hebrew word
"relavanti" over 20 years ago.
In other words, Milshtein's vision for Israel does not seem much different than the international community's vision for us: assimilation into a globalist society, dominated by Western "progressive" ideals. But, perhaps Milshtein would allow us some Jewish sprinkles on top of his Western progressive, superior culture, as long as they were not too Jewish.
Milshtein does not seem to be anything less than leftist extraordinaire, Yossi Beilin 2.0, who also happened to have been an architect of the Oslo "Death" Accords.
There really is nothing new under the sun.
*********
1 This point was raised by
Batya Medad at the opening faculty meeting of a yeshiva high school in the West Bank in תש״ס/2000, shortly before Prime Minister Ariel Sharon's ascension of the Temple Mount.
