ערב שבת קודש פר׳ חיי שרה תשפ״ז
English follows the Hebrew.
הציוץ של סגן הנשיא ארה״ב ג׳יי. די. ואנס (המקור באנגלית)עשר אגורות (2¢):
...ללא ספק, היו מקומות שבהם יכולנו להשיג שיעורי הצבעה טובים יותר. אך הבעיה העיקרית אינה שיעור ההצבעה. הבעיה המרכזית היא שאנשים רבים, שהצביעו עבור טראמפ/ואנס ב-2024, הצביעו עבור הדמוקרטים ב-2026.
צפויים מאבקים פנימיים וויכוחים רבים סביב השאלה מה קרה ומדוע זה קרה. אחד הסוקרים שאני מעריך מאוד אמר לי שהמסרים הכלכליים שלנו לא היו חדים מספיק בשלבים האחרונים של המערכה. אני משוכנע שזה נכון.
אולם הסיבה האמיתית להפסד שלנו ברורה כמעט לכולם.
סוקר אחר – אחד האנשים המבריקים ביותר שאני מכיר בתחום הפוליטי – אמר לי אתמול ש[הרפובליקנים] נפסיד בפער של 13 נקודות במדד ההצבעה הכללי. הגעתי ליום שלישי [יום הבחירות] בתחושה שלילית, אך אפילו אני התפלאתי מכך. בסקרים שערך, הוא זיהה שבוחרים רבים של טראמפ מ-2024 חשו כעס ותכננו להצביע לדמוקרטים. הוא שאל את אותם בוחרים שנטשו אותנו מה עשוי לגרום להם לחזור למחנה שלנו. ארבע התשובות המובילות, שכיסו כמעט את כלל התגובות, היו:
1) סיום המלחמה
2) התמקדות ביוקר המחיה ובאינפלציה
3) הצבת "קודם כל אמריקה"
4) שינוי היחסים שלנו עם ישראל
"ניצחון סוחף", ״צונאמי״, ו"אירוע הכחדה" הם רק שניים מבין התיאורים הרבים שניתן למצוא בתקשורת לבחירות אמצע הכהונה של נשיא ארה״ב טראמפ.
המפלגה הרפובליקנית של הנשיא הפסידה. ובגדול.
אז, מה זה אומר עבור היהודים?
אם במקרה לא שמים לב – מה שנראה כמעט בלתי אפשרי – הרי שבשנים האחרונות חלה עלייה חדה באנטישמיות, כלומר בשנאת יהודים, בארה"ב וברחבי העולם. תופעה זו אינה מתבטאת רק במעשים המוכרים לעין, כגון ונדליזם, ירי ותקיפות אחרות נגד בתי כנסת, בתי עסק יהודים, ויהודים עצמם. אלא היא גם כוללת את מזעור הקשר התולדותי והמהותי של עם ישראל לארץ ישראל, וכן את חינוכם של צעירים יהודים לקבל דפוס של שנאה עצמית – הבה נקרא לילד בשמו: שנאת יהודים. זוהי תופעה שעליה הזהירו אותנו, כבר בשנות ה-90, אפילו על ידי יהודים בארה"ב השמאלנים הקיצוניים ביותר.
בטווח הקצר, המצב יהיה רע מאוד. ממש על הפנים. שונאי [עם] ישראל יקבלו רוח גבית מכניסתם ההמונית של "סוציאליסטים דמוקרטים" לקונגרס (בית הנבחרים והסנט) – תהליך המלווה בתשומת לב רבה לסנאטור המוסלמי הראשון בהיסטוריה, שנבחר במדינת מישיגן. צפו לעלייה חדה עוד יותר בפעילות אנטישמית של שנאת ישראל. בין אם הדבר יחל כעת ויסלים לאחר השבעת הקונגרס החדש ב-3 בינואר 2027, ובין אם יתחיל רק עם פתיחת מושב הקונגרס החדש – אין ספק שיקרה.
והיכן מתגוררים יהודים בארה"ב? באזורים הנשלטים על ידי הדמוקרטים, כגון העיר ניו יורק, לוס אנג'לס ושיקגו. ייתכן שיהודים נוספים יעברו לפלורידה, מדינה שנותרה בשליטת הרפובליקנים. אך על היהודים להבין שזה יהיה פתרון זמני בלבד.
ייתכן שבטווח הארוך, יהודים רבים יותר יעלו ארצה. זו הייתה הציפייה כאשר הנשיא אובמה נבחר בשנת 2008; אך למיטב ידיעתי, הדבר לא קרה. ומה לגבי המצב כיום? אני סבור שהמצב עבור היהודים בארצות הברית עתיד להחמיר משמעותית. כבר כעת המצב גרוע הרבה יותר מכפי שהיה לפני עשור, בסיומה של כהונת אובמה.
הפתעת חודש נובמבר של הנשיא טראמפ – ההודעה על הפסקת המימון לישראל – תסבך את המצב בישראל; לא מדובר בתהליך הדרגתי, אלא במהלך מיידי יותר. טראמפ טוען כי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מעלה רעיון זה כבר זמן מה, וכי ישראל יכולה להרשות זאת לעצמה. אני לא משוכנע בכך.
כמו כן, אני גם לא משוכנע שזהו אכן רעיון של נתניהו. אך אם כך הדבר, ובמידה וגדי איזנקוט יצליח להרכיב ממשלה, אובדן התמיכה הכספית יהווה מכשול – מצב שיהיה אולי לא נוח עבורו, אבל נוח לנתניהו. לנתניהו תהיה משימה אחת בלבד: להביא את הפופקורן עבור אנשיו, ולצפות באיזנקוט נאבק לאזן את התקציב – כשהוא נדרש לתמרן בין צורכי הביטחון של המדינה לבין דרישות השמאל להקצאת משאבים.
ניתן לשכוח מכל טיפול בסוגיית הפליטים האפריקאים בדרום תל אביב, או בקבוצות אחרות של לא-יהודים הזורמים למדינה, למשל מאוקראינה. צפו גם לעלייה במספר העובדים הזרים; פרויקט הרכבת התחתית (המטרו) צפוי לדרוש כ-23,000 עובדים מסוג זה.
ייתכן שבטווח הארוך, סגירת הברז הכלכלי תאלץ את ישראל לעמוד סוף סוף על רגליה שלה, ולהפסיק לדאוג יתר על המידה מדעתם של אחרים – כגון הקהילה הבינלאומית כביכול – עלינו.
איראן תרגיש מאוימת הרבה פחות, כעת כשבני חסותה הדמוקרטים חזרו לשלטון – כולל המוסלמי הראשון בסנאט למרות שהוא מוסלמי סוני ולא שיעי כמו האיראנים. הדמוקרטים יאיטו את המערכה שממשל הנשיא נגד איראן, ובוודאי יזכו לסיוע מצד הרפובליקנים – אולי אף ברוב מספיק כדי להתגבר על הווטו הנשיאותי על חקיקה הקשורה לאיראן. מהלך זה עשוי למתן את הרטוריקה האיראנית, ולאפשר לאיראן להכריז על "ניצחונות" מסוימים, ובכך לשמור על כבודה בעיני העולם.
פתרון זה יהיה זמני בלבד; הוא יאפשר לאיראן להשתקם ולפעול בנחישות רבה אף יותר להשגת נשק גרעיני. כך, ארצות הברית תחזור לנקודת ההתחלה, כפי שהיה בתקופת הכישלונות של שלוש הממשלים הקודמים (ביידן, אובמה, ובוש). קטאר – אותו מתווך חביב על כולם במימון טרור, הנהנה ממעמדו הרם כ"שחקן מרכזי" בדיפלומטיה מזויפת – תמשיך ליהנות ממרחב פעולה נרחב, ואולי אף תקבל יד חופשית לחלוטין. גם קטאר צפויה לשאוב עידוד מהדמוקרטים.
אני מטיל ספק בכך שהסכמי אברהם יבוטלו. תחת זאת, ייתכן שהבית הלבן יבצע בהם התאמות, כפשרה מול הדמוקרטים במטרה להעביר חקיקה בקונגרס. אך מדוע שירצו לבצע התאמות שכאלה? כדי להיטיב עם הערבים, ולהעמיד את ישראל בעמדת נחיתות גדולה עוד יותר.
טראמפ יהיה מוכן להתפשר, וזאת כדי שיוכל להכריז על ניצחונות פוליטיים. הוא זקוק לכך למען האגו שלו, מורשתו, ובסיס הכוח שלו. כל מי שסבור כי לאחר השעה 12:00 בצהריים ב-20 בינואר 2029 – הרגע שבו יסיים את כהונתו כנשיא – יהיה לטראמפ אכפת באמת מגורלה של ארה״ב -- פרט לאופן שבו הדבר משפיע עליו ועל משפחתו -- הרי שהוא חי בסרט.
ומה עם מערכת היחסים המתפתחת של ישראל עם הנוצרים? האם רבים יותר ינסו להסתנן לישראל, מתוך ציפייה לנפילתה של ארצות הברית? האם אחרים יגבירו את הדיבור אנטישמי ונוגד בישראל שלהם? המשך יבוא.
 |
| למצוא את דרכי חוזרת לאמונה נוצרי, בן זוג, אבא, סגן הנשיא ארה״ב |
 |
| כחול = הדמוקרטים / אדום = הרפובליקנים
Graphic from edited from Substack |
U. S. Vice-President JD Vance's post, November 4, 2026Esser Agaroth (2¢):
...Undoubtedly there were places we could have done better on turnout. But the main problem is not turnout. The main problem is that many people who voted for Trump/Vance in 2024 voted for Democrats in 2026.
There will be a lot of infighting and arguing over what happened and why that is. One of the pollsters I really respect told me that our economic messaging wasn’t sharp enough down the stretch. I’m sure that’s true.
But the real reason we lost is obvious to almost everyone.
Another pollster—one of the smartest people I know in politics, told me yesterday we’d lose the generic ballot by 13 points. I felt negative going into Tuesday, but even I was shocked by this. In his polling, he saw that a lot of Trump 2024 voters were angry and planning to vote for Democrats. He asked those voters who had abandoned us what would cause them to come back on our team. The top four answers, accounting for nearly all of the responses were:
1) End the war
2) Focus on cost of living/inflation
3) Put America First
4) Change our relationship to Israel
'Landslide,' 'tsunami,' and 'extinction event' are only two of the various descriptions the U. S. midterm elections to be found in the media.
President Trump's Republican Party lost. Badly.
So, what does this mean for Jews?
In the unlikely event that you have not been paying attention, over the last few years, there has been a steep rise in
In the short-term, it will be bad. Very bad. Jew haters will be emboldened by the Democratic Socialists arriving in Congress en masse, with the spotlight on the first Muslim senator ever, elected from the state of Michigan. Expect an even steeper rise in
And where do Jews in the U. S. live? In Democratically dominated areas, such as New York City, Los Angeles, and Chicago. Perhaps more will move to Florida, which was successfully held by Republicans. But Jews must understand that would only be a temporary solution.
Perhaps, in the long run, more Jews will make aliyah (Jewish immigration to Israel). That was the thought when President Obama was elected in 2008. But, as far as I know, that did not happen. But now? I believe that it will be much worse for Jews in the U. S. It has already been much worse than 10 years ago, at then end of Obama's tenure.
President Trump's November surprise, announcing the defunding Israel will complicate matters in Israel, as it will not be a gradually process, but a more immediate one. He claims that Israeli Prime Minister Netanyahu has been bandying this idea around for some time, that Israel can afford it. I am not convinced of that.
I am also not convinced this was Netanyahu's idea either. Although if it was, and Gadi Eisenkot manages to form a government, the impending loss of financial support will be a stumbling block, inconvenient for him, but convenient for Netanyahu. Netanyahu will have one job, and that is to bring popcorn for his team, watching Eisenkot struggle to balance a budget, with the security needs of the state on top of the Left's demands for handouts.
We can forget about anything being done about the African refugees in South Tel-Aviv or other non-Jews who have been flowing into the country, such as from the Ukraine. Expect even more foreign workers, too. The Metro rail transportation project anticipates needing 23,000 of them.
Maybe in the long run the cut purse strings will finally force Israel to stand on its own two feet, and to stop worrying so much about what others, such as the so-called international community, think of us.
Iran will feel less threatened, now that their Dem lackeys are back in power, including the first Muslim in the Senate, albeit a Sunni Muslim. That bore repeating. The Democrats will rein in the president's campaign against Iran, and will certainly have help from Republicans, perhaps even enough to override the president's veto of any Iran-related legislation. This might tone down Iran's rhetoric, and instead declare some victories, allowing it to save face in the eyes of the world.
This will only serve as a temporary solution, allowing Iran to rebuild, and work to achieve its goal of obtaining nuclear weapons with even more drive. Thus, the U. S. will be back to where it began with the failures of the previous three administrations.
Everybody's favorite terrorist funding middleman Qatar, loving its high pedestal of big man in fake-diplomacy, will continue to have its a long lease, if not be let loose. Qatar, too, will be emboldened by the Democrats.
I doubt that the Abraham Accords will be phased out. Instead they could be adjusted by the White House, as a compromise with the Democrats to get pieces of legislation passed by Congress. But why would they want it adjusted? To favor the Arabs, and put Israel at even more of a disadvantage.
Trump will be willing to compromise, so that he can declare political victories. He needs this for the sake of his ego, legacy, and power base. Anyone who believes he will care much about the fate of the U. S., save for how it affects him and his family, after 12:00 noon, Jan. 20, 2029, when he relinquishes the presidency, is delusional.
And what about Israel's evolving relationship with Christians. Will more try to sneak into Israel, in anticipation of the fall of the U. S.? Will others tune up their Jew-hating, anti-Israel rhetoric? Stay tuned.
