לדתיים המתאבלים על צ׳רלי קירק / To the Religious Jews Mourning over Charlie Kirk

מוצש״ק פר׳ כי תבא תשפ״ה

English follows the Hebrew.

עדכוני הר הבית: בידינו שבור לב ונחרד מהרצח של צ'רלי קירק, ידיד אמיתי של ישראל. הוא התיחס להר הבית באמצעות השכל הישר שלו, והוא לא היסס להעיר על חוסר הזכויות ליהודים. קולו ההיגיון, אומץ ליבו ותמיכתו הבלתי מעורערת בעם היהודי יתגעגעו עליהם מאוד.

יהי זכרו לברכה לעד.

עשר אגורות (2¢):
מה קרה? השתגעתם?

קוברין מתי גויים, ומנחמין אביליהם, ומבקרין חוליהם--מפני דרכי שלום (משנה תורה חל׳ אבל יד,יב)

הרמב״ם לא כותב להספיד אלא הוא כותב ״וכן אסור לספר בשבחן״ (שם, הל׳ עבודה זרה וחוקי הגויים י,ו)

אז מה זאת אומרת ״מפני דרכי שלום״? ...בזמן שגלו ישראל לבין האומות,..." (שם, הל׳ עבודה זרה וחוקות הגויים י,ט [ו]) כדי שלא יבזזו את בתיכם, יכו אתכם ויהרגו אתכם. לכן אפשר לטעון למען נימוס, אפילו לניחומים, בעודכם עדיין מתגוררים במקלט זמני של מולדות הגוים, כלומר בגלות. אף על פי כן, האם באמת יש צורך לבכות עליו עד כדי כך?

"...או בזמן שיד הגויים תקיפה" (שם) כלומר, בזמן ישראל לא בשליטה מלאה על מולדתה. כנראה שאנחנו לא בשליטה מלאה על מולדתנו, ועדיין צריכים לפייס את הגויים, אפילו צריכים לנהוג כמוהם. ואז הנה אחת הדוגמאות שהציונות של היום נכשלה.

לדתיים הציונים שבארץ ישראל, מה התירוץ שלכם?

הנה ההזדמנות שלכם לציין שרבן גמליאל התאבל על מות עבדו טבי.

וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה (משנה ברכות ב,ז)

היו הרבה דברים שרבן גמליאל לא עשה בשביל טבי עבדו. למשל הוא לא שיחרר אותו בגלל מה שהוא חשב היו סיבוכים בהלכה לעשות כך (תלמוד בבלי, בבא קמא עד,ב).

אז אולי טוענים שכמו טבי צ׳רלי קירק היה ״כשר״. אבל טבי לא התפלל לאלוהות שקר ולא להקב״ה בשיתוף ולא עודד לאחרים להתפלל לאלוהות שקר.

אבל טבי לא התפלל לאלהות שקר.

יש דתיים ציונים כמו הלל פולד שבעיקר ציינו עובדות על קירק. פולד גם חשף כמה שקרים על קירק שתוצאתו גם ביטל כמה שקרים על ישראל. אבל, הוא גם קורא לקירק ״אח״? אפשר לטעון שהוא רק מביע איך הוא מרגיש, או אולי משתמש ב"אח" בשפת העם.

אין ספק שהמילים של ישי פליישר הן יותר מדי. הוא מתפלל למען נשמתו של קירק, ומבקש שיתן לכופר בתורה שבעל פה (שם, הלכות תשובה ג', יז) להיכנס לגן עדן. זאת לא הפעם הראשונה שפליישר מספר בשבחם של נוצרים.

לגנות את שפיכות הדם? כן. אבל עד כמה אנחנו צריכים להשפיל את עצמנו?

עד כמה אנחנו באמת נואשים לקבל אהבה ואישור קיום [וכסף] מהנוצרים? האם אנחנו באמת תלויים כל כך בתמיכה צבאית וכספית אחרת מארה״ב? או שמא האהבה ואישור קיום שאנחנו מכורים אליהם גורמות לנו לדבוק בהם?

אני מעוניין לדעת מה טוענים שלומדים עליו לפי התגובה שלי למותו של צ'רלי קירק, תוך ציטוט הלכות וכל השאר.

צ'רלי, אתה תמיד עמדת לצד ישראל. ישראל עומדת איתך - לנצח.
אלוהים, אנא קבל את נשמתו הגיבורה של צ'רלי לגן עדן, תנחם את משפחתו ותתן שלום לעמו ולעמנו.

לזכרו צ׳רלי קירק

אפשר ללמוד הרבה על בן אדם לפי מעשיו אחרי שמישהו נפטר.

Esser Agaroth (2¢):
Have you lost your minds?

One buries the non-Jewish dead, and consoles their mourners, and visits their sick--for the sake of peace. (Mishneh Torah, Laws of the Mourner 14:12)

It does not say to eulogize them. But it does say that "it is forbidden to talk about them in a praiseworthy manner" (ibid., Laws of Avodah Zarah and Non-Jews 10:6), sing their praises, if you will.

So, what does this mean for the sake of peace? "...when Israel is in exile among the nations,..." (ibid.) So that they do not ransack your homes, beat you up, and kill you. So you could make an argument for civility, even condolences while still residing the temporary refuge of non-Jewish homelands. Nevertheless, is it really necessary to slobber all over him, and make a complete spectacle of yourselves?

"...or when they are in power." (ibid.) In other words, when Israel lacks full control over its own homeland. So, apparently we are not, and still need to placate the goyim, even have to act like them. So, much for Zionism.

To those Religious Jews residing in the Eretz Yisrael, what is your excuse?

Of course, now is your chance to point out that Rabban Gamliel mourned over the death of his slave Tavi.

And when his [Rabban Gamliel's] slave, Tavi, died, [he] accepted condolences [for his death as one would for a close family member]. His students said to him: "Have you not taught us, our teacher, that one does not accept condolences for [the death of] slaves?" He said to them: "My slave, Tavi, is not like all the rest of the slaves, he was virtuous." (Mishnah Berakhoth 2:7)

There were several things he did not do for his slave, such as release him, because of what he believed to be the halakhic complications in doing so, in Tavi's particular case (TB Bava Kama 74b).

So, maybe this example makes everything you are doing alright, if you believe that Charlie Kirk was kosher (lit.) or virtuous (trans.).

But Tavi did not pray to a false deity.

Some religious Jews, like Hillel Fuld, mostly just stated facts about Kirk. He also called out some lies about him, which in turn quashed some of the lies against Israel. Calling him Brother, though? One can make the argument that he is only expressing how he feels, or perhaps using "brother" in the vernacular.

Yishai Fleisher goes much further than this, praying for Kirk's soul, asking that someone who was, at the very least, a kofer b'Torah sheb'al peh (denier of the authority of the Oral Torah; ibid., Laws of Repentance 3:17) to be allowed into Heaven. Of course, this would not be the first time that Fleisher has praised Christians.

Condemn the spilling blood? Yes. But how much else was really necessary?

How desperate are we really for the love and validation (and money) from Christians? Are we really that dependent on military and other financial support from the United States? Or is it the love and validation we are addicted to that keeps us hanging on to them?

I wonder what people claim to learn about me from reactions to Charlie Kirk's death, citing halakhah and all.