לכבוד המשתתפים במאבק נגד שנאת יהודים בחו״ל: הגיע הזמן לעלות ארצה / To the Students Battling Jew-Hatred in the U. S.: Time to Leave

ט״ו לחודש האחד עשר תשפ״ד

English follows the Hebrew.

״בטח, לעתים רחוקות חוויתי התעלמות וזלזול כאלה לקבוצת מיעוט מאשר האופן שבו הרווארד מתייחסת לקהל הסטודנטים היהודי שלה. זה מגוחך לחלוטין. אני לא יודע אם מותר לי להגיד את זה בטלוויזיה. אני עצבני. אני לא יכול לבטא עד כמה נטוש ומתוסכל ופגוע לחלוטין שאני מרגיש שאוניברסיטה, שנועדה להיות אחד המוסדות היוקרתיים ביותר בארה״ב, אפשרה לשנאת יהודים לקפוץ ולהתפשט בקמפוס ולא עשתה שום דבר כדי להגן על הסטודנטים היהודים, ועשתה יותר לקריאת סיסמאות, לאות סגולה ולערער את מה שקורה לסטודנטים היהודים בזמן אמת בקמפוס שלה בתקווה לא להכנע לסטודנטים היהודים, ובתקווה לא לפגוע בהמון הַוּוֹק*. אין להרווארד בעיה של אנטישמיות בלבד. אלא אנטישמיות היא תכונה של הרווארד, והיא תסמינית לבעיה הרבה יותר גדולה, שהיא החברה שלנו מתמודדת עם שנאת יהודים משתוללת, בין אם הרווארד או מישהו ברכבת התחתית או מישהו ברחוב, זה חייב להסתיים ואנחנו חייבים לתת דין וחשבון על אלה.״ - שבת קסטנבאום (1:10 - 2:15)

*ווֹק: (סלנג אמריקאי, נאמר על אדם) מודע לסוגיות חשובות, בעיקר בנושאי גזענות וצדק חברתי

עשר אגורות (2¢):
כל הכבוד לך. אבל תראה, אני יודע שכל יהודי צריך למצוא את הדרך שלו. אני יודע שהמצב לא נראה כל-כך בטוח ומאושר בארץ כעת. אני יודע שיהודים רבים מאמינים בצורך להלחם למען זכויותם בארה"ב ולהלחם נגד השנאה. אני יודע שאתם לא רוצים להראות כנגמלים ובורחים, אם אתם לא נלחמים. אני יודע שמדברים בגאווה וללא פחד כמו שאתה מדבר בתקשורת כן יכול להועיל ליהודים אחרים שמפחדים, מתביישים או אפילו אינם יודעים על המורשתם.

כל מה שאתה מנסה להשיג הוא כשר ומוצדק.

עם זאת, המטרה הסופית של כל יהודי צריכה להיות לחזור למולדתו האמיתית והיחידה, ארץ ישראל. יהודים אמריקאים [ואחרים] שכחו שהגלות היא תוצאה של הגרוש מארצנו והיא למעשה עונש. כשהיהודים שברחו ממדינות ערב וממדינות מוסלמיות אחרות הם ברחו מאלימות פיזית ומחטיפות, גם ליהודי המערב יש מאבק. בואו נקרוא לזה מאבק רוחני.

אני מאוד מעריך את כל ההזדמנויות שהיו לי בחינוך וברווח, והבטיחות היחסית איפה גדלתי בארה"ב. אפשר אפילו להתייחס אליהן כאל סימנים של "פריבילגיה", אם כי לא עם אותה יישומה פופולרית שבה משתמש Gen Z (דור ה-Z) כיום.

אבל אני גם מודות שאלו היו יסודות ההתמכרות שלי לגולה. לעזוב את החיים שלי בארה"ב לפני כמעט 27 שנים לא היה קל. להגיע לארץ חדשה, אם כי מעיר רב-תרבותית, לא היה קל. לגלות שיותר שנתיים של לימוד עברית באוניברסיטה ובישיבה לא מספיק כדי להסתדר בארץ לא היה קל. הניווט בביורוקרטיה הממשלתית לא היה קל.

תלמוד בבלי ברכות ה,א
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא

התלמוד יכול להיות ברור מאוד.

עלייה לארץ ישראל היא לא בריחה. אלא היא הגעה ליעד, לרוץ כדי להשיג מטרה, והיא להתכנס כעם בתוך הבית שלנו. להפסיק להיות אורחים בבית של השכנים, ולהשתדל להשיג את אהבתם ולאישור קיומנו. אנחנו לא צריכים את זה. אלא אנחנו יכולים לאהוב את עצמנו ולא צריכים שום אשור לקיומנו מאף בן אדם. ואני מעז להציע שכדאי לנו לחפש אהבה ואישור מהקדוש ברוך הוא.

השערים למולדתנו היחידה והאמיתית הן נפתחו לפני כמעט 76 שנים. הארץ הזו היא הארץ שהקב״ה נשבע לנו. לכן אין לנו שום תירוץ להמנע מלהשקיע בה או להתאמץ למענה. ואין לנו שום סיבה להמשיך להשקיע את הזמן, הכוח, הכסף, והחיים שלמים עבור המדינות הלא-יהודיות של מקלטנו הזמני.

בדיוק כמו שהתגוררות במצרים, בבבל, ובפרס ושלטון יוון עלינו היו זמניים, כך גם גלות אדום (עשיו / רומא) אמורה להיות זמנית, אם כי ארוכה וערמומית מאוד. הגלות של אדום הטעתה וממשיכה להטעות את עם ישראל ומשכנעה אותנו שאנחנו סיימנו לברוח, והגענו לסוף המסע שלנו כי אנו בטוחים. אבל זה לא נכון. זה לא סוף המסע שלנו.

הצורך להשתלב, אפילו להתבולל קצת במידות מסוימות, יש לצפות, קל וחומר מבחינת פיקוח נפש: לבוש, שפה, שמות, הכנסת ציציות לתוך המכנסיים והפאות לתוך הכובע וכו'. אבל ההיסטוריה מלמדת שזה מעולם לא הועיל לנו טוב טווח ארוך.

תוך חשש להישמע כאילו אני ממזער את רגשותיך, אני חייב שאתה להזכיר לך שאתה לא היהודי הראשון בחו״ל שמרגיש נטוש ומתוסכל ונעלב. ואתה לא תהיה האחרון.

אנו בארץ עדיין עשויים לסמוך על ארה"ב ואחרות (שההכרח הזה יסתיים בקרוב בימינו!). אבל ישראל ממשיכה להתקדם להפוך לאומה עצמאית מלאה. ואפשר להאיץ את זה באמצעות עליית יהודים ארצה.

ימיני, שמאלני, ואלה העומדים על ראשם, לא אכפת לי מנטיה פוליטית. כל היהודים צריכים לעלות. אישית אני מכבד רב היהודים המתגוררים בארץ, גם אם אינני מסכים איתם בתוקף. הם כאן. החזון שלהם למדינה הזו אולי שונה בתכלית משלי, אבל הם כאן, משקיעים בארצנו ולא בארץ אחרת.

ואז שבת קסטנבאום, אני משבח אותך על אהבת ישראל ועל מאמציך למען עמך. עכשיו ץשלים את הלימודים שלך בהרווארד (או לא), ותעלה למטוס ותעודד את חבריך היהודים לבוא איתך.

"Sure, I have seldom experienced such disregard and contempt for a minority group than the way in which Harvard treats its Jewish student body. It is absolutely absurd. I don't know if I am allowed to say this on TV. I am pissed off. I cannot articulate how utterly abandoned and frustrated and offended that I feel that a university, that is meant to be one of the most prestigious institutions in the United States, has allowed Jew hatred to fester on campus and done absolutely nothing to protect Jewish students, has done more to sloganeer, to virtue-signal, and to equivocate what is happening to Jewish students in real-time on their campus in the hope of not caving into Jewish students, and in the hope of not offending the woke mob. Harvard does not just have a problem with anti-semitism. Anti-Semitism is a feature of Harvard, and it is symptomatic of a much larger problem, which is our society is faced with rampant Jew-hatred, whether Harvard or someone in the subway or someone on the street, it must end and we must hold those accountable." - Shabbos Kestenbaum (1:10 - 2:15)

Esser Agaroth (2¢):
But look, I know each Jew must choose his own path. I know things aren't looking to safe and happy in Israel right now. I know that many Jews believe in the need to fight for their rights in the U. S. and battle against hatred. I know that it may like quitting and running away, by not doing so. I know that going public can be helpful other Jews who are afraid, ashamed, or even ignorant of their heritage.

All of the above is legitimate.

However, the goal of all Jews should be to come back to their only true homeland, the Land of Israel. American [and other] Jews have forgotten that the exile is a result of our having been "exiled" from our homeland, and is, in fact, a punishment. And while the Jews who fled Arab and other Muslim countries fled from physical violence and kidnappings, Western Jews also have what to battle. I will call that a spiritual battle.

I very much appreciate all of the educational and financial opportunities, and relative safety I had growing up in the U. S. One might even refer to them as signs of "privilege," although not with the same popular application used by Gen Z today.

But I will also be the first to admit that these were also the foundations of my addiction to the exile, even above and beyond my indulgence in its materialism. Leaving this life I had in the U. S. almost 27 years ago was not easy. Arriving in a new country, albeit originally from a multicultural city was not easy. Finding my two years of college Hebrew and Hebrew picked up in yeshiva to be less than sufficient was not easy. Navigating the bureaucracy was not easy. Making new friends with people whose circles of friends were established in Kindergarten and carried on into their army service was not easy.

תלמוד בבלי, ברכות ה,א
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא

Babylonian Talmud, Berakhoth 5a
Rabbi Shimon ben Yochai taught that The Holy One, Blessed Be He, gave three good gifts to Israel, but they were given only through suffering, these are Torah, the Land of Israel, and the World To Come....

The words of the Talmud can often speak for themselves.

You would be not running away. Rather you would be running toward a place, chasing an objective, to come together as a people within our own house. Cease being strangers in someone else's house, striving for their love and validation. We do not need it. We can provide ourselves with our own validation, and dare I suggest that we seek love and validation from The Holy One, Blessed Be He.

Now that the doors to our only, true homeland, the home that He has promised us, were finally flung open almost 76 years ago, we have no excuse not to invest in, and strive for the sake of the Jewish homeland, instead of investing our time, money, energies, entire lives for the non-Jewish nations of our temporary refuge.

Just like Egypt, Babylon, Persia, and Greek rule over us were temporary, so too is the exile of Edom (Esau / Rome) supposed to be, albeit extremely long and very cunning, having fooled the Jewish People that we done running, that we were safe, and had reached the end of our journey. But, we had not.

Having to fit in, even assimilate to a degree is to be expected, especially in life or death situations: Clothing, language, names, tucking in our tzitziyoth and payoth, etc. But history has taught that this has never done any good for us long-term.

At the risk of sounding as if I am minimalizing your feelings, I must that you are not the first Jew residing in the golah (diasporah) to feel abandoned and frustrated and offended. And you will not be the last.

In Israel, we still may rely on the U. S. and others (May that necessity end soon, in our days!). But Israel continues to progress into becoming a fully autonomous nation, and can accelerate this with each Jews who arrives here from abroad.

Right-wing, left-wing, upside-down wing, I couldn't care less. All Jews shoul come. Personally, I have a lot of respect for those Jews residing here, even if I disagree with them adamantly. They're here. Their vision for this country may be radically different than mine, but they're here, putting their money where their mouths are.

And so, Shabbos Kestenbaum, I commend you for your Ahavath Yisrael and efforts for the sake of your people. Now, please complete your studies at Harvard (or not), get on the plane, all the while encouraging your fellow Jews and peers to do the same.