י״ב לחודש החמישי תשפ״ג
Even though this post is directed to most, but of course not all, native, English speaking immigrants in Israel, place of honor is still given to Hebrewת by placing it before the English version.
עשר אגורות (2¢):
במהלך 26 השנים שאני גר בארץ, למצערי אני שמעתי את עולים דוברי אנגלית בישראל אומרים דברים מזלזלים על ישראלים (בואו נגיד שמדברים על ישראלים שנולדו בארץ). כמעט תמיד השגרה היא ככה. דוברי אנגלית האומרים משהו לא יפה לא למד מספיק על תרבות הישראלית, הניחו את הגרוע מכל שמנצלים אותם, ונתקעו בראשם שהדרך הטובה והנכונה לעשות משהו היא כמו שעושים בארה״ב (...או באנגליה, או אוסטרליה או בדרום אפריקה, וכו׳). ולא משנה בין אם בעסק, בעבודה, בחיים אישיים.
אני מקווה שברור מאוד שאני לא כותב על כל דוברי אנגלית שבארץ. חס ושלום.
אבל כנראה המצב הזה מוכר לכם כי כיום באופנה בחדשות ובתקשורת החברתית לדבר על אנשים החושבים שהם זכאים או שחושבים שהכל מגיע להם. ארה״ב היא ענקית. אמריקאים ידועים כמרוכזים בתרבות שלהם ולא בשום תרבות אחרת. אני לא יכול לדבר על שום מדינה אחרת. אם אתם לא גדלתם ליד הגבול הבינלאומי של מקסיקו כמוני, אז כנראה אין לכם הרבה ניסיון חיים רב-תרבותי. אפילו אם אתם גדלתם בעיר ניו יורק או מיאמי, אולי אתם הצלחתם להסתובב בהתעלמות לכל דבר שונה מכם מבחינה תרבותית אלא מתיחסים לדברים כאלה כדבר יוצא דופן ואקזוטי.
כשאני נמצא בשכונות דוברי אנגלית, אני קצת מתבייש כשאני פותח את הפה, וישראלי שומע את המבטא שלי. לאחר דקה או שתיים בפיטפוט, הישראלי מבין שאני "לא ככל האמריקאים הרגילים" שהוא מכיר או כי אני אמרתי נכון בשפה איזה ביטוי או מילת סלנג, או שהגבתי "אין בעיה" כשהוא מודיע לי על עיכוב אפשרי בשירות.
אני רוצה להאמין שאני ברוב הישראלים האמריקאים, שמדברים עברית בנוחות ואשר הסתגלו, מרגישים בנוח במסגרת תרבותית ישראלית, או שלפחות אלה רוצים להשיג את המטרות האלה למרות כמה מתסכל בהתחלה בארץ חדשה.
כמה מהעולים החדשים בוחרים לגור בעיירות או בשכונות דוברי אנגלית. יש גם העולים כמוני שבוחרים להימנע בכל מחיר מלגור באזורים כאלה. שתי הבחירות האלה יכולות להיות הבחירה הנכונה.
במקום להנציח את אותה השליליות שאני מאשים כמה מכם בהנצחה, הנה רשימה חלקית של החוויות החיוביות שעברתי בישראל. אולי קריאת הרשימה מעודדת אותך לשנות את ההשקפה לחדשה ושונה:
אתם חיים בנוחות מדי בבועה המבודדת של דוברי האנגלית? האם מרגישים שצריכים להתגונן? האם אתם רוצים לצעוק עליי ״שנאת חינם״, שפירסמתי כתבה כזו רק כמה ימים אחרי תשעה באב?
להרגע.
גם אני לא אוהב את זה כשאומרים לי להירגע. אם הכתבה מפריעה להם עד כדי כך, אז לחזור אליה מאוחר יותר, ולקרוא רק את רשימת החוויות החיוביות שרשמתי.
יש רק עוד חודש וחצי לראש השנה. שנה חדשה היא הזדמנות מצוינת להתחיל לפתח השקפה חדשה. היא גם הזדמנות מצוינת לשנות את גישת החיים שלנו.
אנחנו לא מושלמים. גם ישראלים גם לא מושלמים.
לקחת את ההזדמנות להיות גמישים יותר ואז החיים שלכם בארץ יוכלו להפוך להיות מדהימים.
אני מניח שחוויתם אותן החוויות או דומות במדינות היכן נולדתם, במיוחד בעיירות קטנות או בשכונות שבן מרגישים שבמשפחה אחת גדולה.
Esser Agaroth (2¢):במהלך 26 השנים שאני גר בארץ, למצערי אני שמעתי את עולים דוברי אנגלית בישראל אומרים דברים מזלזלים על ישראלים (בואו נגיד שמדברים על ישראלים שנולדו בארץ). כמעט תמיד השגרה היא ככה. דוברי אנגלית האומרים משהו לא יפה לא למד מספיק על תרבות הישראלית, הניחו את הגרוע מכל שמנצלים אותם, ונתקעו בראשם שהדרך הטובה והנכונה לעשות משהו היא כמו שעושים בארה״ב (...או באנגליה, או אוסטרליה או בדרום אפריקה, וכו׳). ולא משנה בין אם בעסק, בעבודה, בחיים אישיים.
אני מקווה שברור מאוד שאני לא כותב על כל דוברי אנגלית שבארץ. חס ושלום.
אבל כנראה המצב הזה מוכר לכם כי כיום באופנה בחדשות ובתקשורת החברתית לדבר על אנשים החושבים שהם זכאים או שחושבים שהכל מגיע להם. ארה״ב היא ענקית. אמריקאים ידועים כמרוכזים בתרבות שלהם ולא בשום תרבות אחרת. אני לא יכול לדבר על שום מדינה אחרת. אם אתם לא גדלתם ליד הגבול הבינלאומי של מקסיקו כמוני, אז כנראה אין לכם הרבה ניסיון חיים רב-תרבותי. אפילו אם אתם גדלתם בעיר ניו יורק או מיאמי, אולי אתם הצלחתם להסתובב בהתעלמות לכל דבר שונה מכם מבחינה תרבותית אלא מתיחסים לדברים כאלה כדבר יוצא דופן ואקזוטי.
כשאני נמצא בשכונות דוברי אנגלית, אני קצת מתבייש כשאני פותח את הפה, וישראלי שומע את המבטא שלי. לאחר דקה או שתיים בפיטפוט, הישראלי מבין שאני "לא ככל האמריקאים הרגילים" שהוא מכיר או כי אני אמרתי נכון בשפה איזה ביטוי או מילת סלנג, או שהגבתי "אין בעיה" כשהוא מודיע לי על עיכוב אפשרי בשירות.
אני רוצה להאמין שאני ברוב הישראלים האמריקאים, שמדברים עברית בנוחות ואשר הסתגלו, מרגישים בנוח במסגרת תרבותית ישראלית, או שלפחות אלה רוצים להשיג את המטרות האלה למרות כמה מתסכל בהתחלה בארץ חדשה.
כמה מהעולים החדשים בוחרים לגור בעיירות או בשכונות דוברי אנגלית. יש גם העולים כמוני שבוחרים להימנע בכל מחיר מלגור באזורים כאלה. שתי הבחירות האלה יכולות להיות הבחירה הנכונה.
במקום להנציח את אותה השליליות שאני מאשים כמה מכם בהנצחה, הנה רשימה חלקית של החוויות החיוביות שעברתי בישראל. אולי קריאת הרשימה מעודדת אותך לשנות את ההשקפה לחדשה ושונה:
כשאני היגשתי ביקשת אזרחות הפקיד במשרד הפנים בתל אביב זכר אותי מהפעם הקודמת שהגעתי לשם לבקש אשרת סטודנט. וכשחזרתי אליו בעוד 30 ימים כדי לקבל תעודת זהות, הוא קם, נתן לי יד, ואמר לי ״מזל טוב.״אני מניח שאתם גם עברתם חוויות דומות בארץ המוצא שלכם, במיוחד בעיירות קטנות ובשכונות איפה מרגישים שבמשפחה אחת גדולה. אבל אתם גם נזכרים מקרים כאלה בארץ? האם שמים לב בכלל? האם דנים בכל ישראלי כף זכות?
הגבר שנתן לי טראמפ בשומרון התעקש להקפיץ אותי למעלה ליישוב ולא פשוט עצר לי בצומת היישוב.
הבחור שנתן לי כסף לעלות לאוטובוס ואמר לי לתת את זה לצדקה במקום לחפש אותו כדי להחזיר לו את הכסף.
האישה שנתנה לי לגשת לקופה לפניה כי היה רק דבר אחד או שניים.
הנהג האוטובוס שמסתכן בעבודה שלו, בכך שהוא מאפשר לילד בן 10 לעלות לאוטובוס, ולשלם לו בפעם הבאה כי הילד שכח את הכסף שלו וצריך להגיע לבית הספר.
בעל החנות שמזג לי כוס מיץ ביום חם מאוד, אפילו ללא לשאול אותי ולפני שהספקתי להגיד שלום.
הבחור שעובד בחנות השווארמה שזוכר את ההזמנה הרגילה שלי ומכין אותה אפילו ללא לשאול כדי שהיא מוכנה כבר כשאני מגיע לקופה. הגבר שהזכיר לקופאי בחנות שהתור שלי ולא התור שלו. זאת אומרת הוא לא עוקף אותי בתור אלא המקפיד על ההגינות.
נהג האוטובוס שרואה אותי רץ אליו ואז הוא מחכה לי, כדי שלא אצטרך לחכות עוד 20 דקות לאוטובוס הבא.
...וגם אף אחד מהנוסעים התלונן בכלל על כך שהנהג נאלץ לחכות לי עוד שתי דקות בתחנת האוטובוס.
הרוקחת החרדית שמצאה לי מוצר זול משמעותי למרות ההפסד לבית המרקחת. לא. והיא לא מצאה לי מותג גנרי אלא מותג ידוע.
אני עובד בהכתבה הזו כבר הרבה זמן. עכשיו כשקבלתי את ההזמנה שלי בבית הקפה אני שפכתי את הקפה שלי. העובד לא חשב על זה פעמיים אלא הוא הכין לי עוד אחד מייד חינם.
אתם חיים בנוחות מדי בבועה המבודדת של דוברי האנגלית? האם מרגישים שצריכים להתגונן? האם אתם רוצים לצעוק עליי ״שנאת חינם״, שפירסמתי כתבה כזו רק כמה ימים אחרי תשעה באב?
להרגע.
גם אני לא אוהב את זה כשאומרים לי להירגע. אם הכתבה מפריעה להם עד כדי כך, אז לחזור אליה מאוחר יותר, ולקרוא רק את רשימת החוויות החיוביות שרשמתי.
יש רק עוד חודש וחצי לראש השנה. שנה חדשה היא הזדמנות מצוינת להתחיל לפתח השקפה חדשה. היא גם הזדמנות מצוינת לשנות את גישת החיים שלנו.
אנחנו לא מושלמים. גם ישראלים גם לא מושלמים.
לקחת את ההזדמנות להיות גמישים יותר ואז החיים שלכם בארץ יוכלו להפוך להיות מדהימים.
אני מניח שחוויתם אותן החוויות או דומות במדינות היכן נולדתם, במיוחד בעיירות קטנות או בשכונות שבן מרגישים שבמשפחה אחת גדולה.
Over the 26 years I have lived inIsrael, I have had the very unfortunate experience of hearing English-speaking olim (immigrants) in Israel say disparaging things about native Israelis. The pattern is almost always the same. The people speaking did not do their homework regarding Israeli culture, assumed the worst that they were being taken advantage of, and had it stuck in the heads that the best and proper way to operate in any situation, whether business, work, personal, is always the American way of doing things (...or British, or Australian, or South African, etc.).
I hope it is obvious that I am not writing about all English speakers in Israel, not by a long shot.
However, this situation should sound very familiar to you, as the word "entitled" is very popular these days in the news and in social media. The United States is huge. American are known for their cultural-centric mentality. I cannot speak for any other countries. Unless you grew up near the Mexican border, as I did, I guess you cannot be expected to have much multi-cultural life experience. Even you grew grew in New York City or Miami, you can still manage to wander around, blind to anything culturally different than yourselves, instead looking upon such things as exotic oddities.
When I am in areas known for their English speakers, generally suburbs, I always feel embarrassed when I open my mouth, and a native Israeli hears my accent. After a minute or two chatting, the native Israeli realizes that I am "not one of those Americans," either because I used an idiom or slang word correctly, or I responded with "ein ba'ayah" (no problem), after being told there might be a delay in service.
I would like to think that I am in the majority of American Israelis, who speak Hebrew comfortably and who have adapted, feeling comfortable within an Israeli cultural framework, or who at least have these set as their goals, no matter how frustrating it can be upon first arriving in a new country, and wanting to call it home. But, I don't know.
Some new immigrants choose to live in predominantly English speaking towns or neighborhoods. Others, like myself, choose to avoid such residential areas at all costs. Both of these choices can be the correct choice.
Rather than perpetuate the same negativity I am accusing some of you of perpetuating, here is only a partial list of the positive experiences I have had in Israel. Perhaps this will encourage you to embraace a new and different perpective.
The clerk at the Ministry of Interior remembers me from the year before, expedites my request for aliyah/citizenship. Incidentally, I have never had a negative experience at this Ministry. Maybe it was because I smiled, was polite, and bothered to ask to clerk how she was doing that day, instead acting upon some old, classist idealist from the U. S. that since I have a few letters after my name, or that I have what I believe is a better job than clerk, then I must be better than themI am guessing that you had the same or similar experiences in your country of origin, especially in smaller towns or close knit neighborhoods. Do any of you remember any of these events while living in Israel? Did you miss them? Have you bothered to pay attention? Or did the lashon harah (inappropriate things you've heard) get too stuck in your heads to allowit? Did you judge with native Israelis with kaf zekhuth (benefit of the doubt)?
The man who gives me a tremp (ride) through the Shomron (Samaria), and goes out of his way to take me up the hill to my town, instead of dropping me off at the junction below. Actually, this happened several times, and always by native Israelis.
The total stranger who gives me money to catch the bus, and said to give to tzedaqah (charity), instead of having to track him down to pay him back.
The person who reminds the store person who protects your place in line, and who reminds you that you're before him when you weren't paying attention.
The lady who let me go before when you only have one or two items.
The bus driver who risks his job, by allowing a 10-year-old kid on the bus, and to pay him next time, because he forgot his money, and needs to get to school.
The store owner who poured me a glass of juice on a hot day, without even asking, and before I even had a chance to say hello.
The guy who works at the shwarmah place, who remembers how I like and prepares it without even asking, so it is ready when I get to the front of the line.
The bus driver who sees me running down a ramp from a bridge who waits for me, so that I do not have to wait another 20 minutes for the next bus.
...AND none of the passengers complained about having to wait an extra two minutes for me at the bus stop.
The Haredi pharmacist who found a significantly less expensive version of a product, not covered by insurance. No. Not just a generic, but a well-known brand.
I have been working on this post for while now, years, in fact. Just now, while getting my order at my usual coffeehouse, I spilled my coffee all over the place. The server did not have to think twice about it. He had another one prepared for me, free of charge.
Too comfortable living in your insulated, English-speaking bubble? Feeling a little defensive, and getting ready to cry "sinas hinam" (baseless hatred), and yell at me for daring to post such a thing, so soon after Tisha b'Av?
Relax.
Yeah, I know. I hate it when people tell me to relax. Nevertheless, if you are getting flustered, set this post aside, then come back to it later, and only read the list of positive experiences I wrote.
We are a month and a half away from Rosh HaShannah. A new year is a great opportunity to begin developing a new perspective, a great opportunity to change our attitudes.
We are not perfect. Neither are native Israelis.
Take the initiative to bend a little, and you may end up amazing yourselves.
