האולימפיאדה עדיין לא יהודית ולא בשביל יהודים / The Olympics are Still Not Jewish, and Still Not for Jews

ערב שבת קודש פר׳ פינחס תשפ״ד

English follows the Hebrew. Photos from The Eiffel Tower official website.

עשר אגורות (2¢):
 הערב בפריז יתקיים טקס פתיחת האולימפיאדה המודרנית ה-33. השנה יציינו באולימפיאדה כמה מאפיינים משמעותיים.

מדליות
אני תוהה אם מותר בכלל ליהודי לקבל מדלית האולימפיאדה (להלן) השנה בגלל "האלה" מאחורה (לא בתמונה). עכשיו כשאני חושב על זה, איזה ציורים היו במדליות של האולימפיאדות בעבר?

וגם למדליות יהיו פיסת ברזל שנאספה מהשיפוצים בעבר של מגדל אייפל. לא סוגדים למגדל אייפל - נכון? -- אבל בהחלט המגדל סמל זר מסוגו.

הספורט השנה ברייקדאנס תחרותי ייכלל באולימפיאדה, בעוד כדור בסיס (בייסבול), כדור בסיס עם כדור רך, וקראטה לא ייכללו? כלומר, ברור שברייקדאנס אתלטי. אבל למה לא קפוארה גם כן?

השתתפות מדינות
"פלסטין" תשתתף. פלסטין מעולם לא הייתה מדינה ריבונית, הערבים פיספסו את ההזדמנות שלהם לקבל מדינה כשהם דחו את תוכנית החלוקה של האו"ם בשנת 1947. מרשים לרוסיה ובלארוס, שהן כן מדינות, לשלוח רק ספורטאים, שנבדקו ואושרו על ידי הוועד האולימפי, בשל היותם בצד הלא נכון של סכסוך צבאי. ואם הספורטאים האלה שיזכו במדליה כלשהי, הם אפילו לא ישמעו את ההמנונים הלאומיים שלהם. תשתתף גם קבוצת הפליטים במשותף.

אני זוכר שבשנת 1980 נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר החרים את אולימפיאדה במוסקבה, עקב פלישתה לאפגניסטן. ואז ב-1984, ברית המועצות חזרה בה, על ידי החרמת ה אולימפיאדה שנערכה בלוס אנג'לס.

חשבתי ששניהם החלטות מצערות.

עכשיו יש לנו קריאות ביזוי לנבחרת ישראל בכדורגל מסיבות פוליטיות.

מה קורה למשחקים האולימפיים שאמורים להמנע מלהתיחס לפוליטיקה?

מגדר
האולימפיאדה בפריז נגועת במחלוקת עוד יותר. ארגוני שחייה וקפיצה למים אתלטיקבה קלה, מסלולי ספורט ורכיבה על אופניים הבינלאומיים אינם מאפשרים להתחרות לטרנסיות שעברו התבגרות גברית, .

מערכת שידור ציבורי [PBS] מציגה את המחלוקת הזו כחוסר הכללה, מבלי להתייחס לחוסר ההגינות בכך שהיא מאפשרת לטרנסיות להתחרות בנשים טבעיות. רוב הנשים הטרנסיות עברו התבגרות גברית, מה שהעניק להן יתרונות פיזיים במסת העצם ובשרירים, בין היתר.

וכך, שוב, יש לנו עוד הוכחות לכך שאין שום דבר יהודי במשחקים האולימפיים.

כאמור בהתחלת הכתבה הזו, טקסי הפתיחה יתקיימו הערב. לדברי תומר דבורה (באנגלית), השבת נכנסת בפריז ב-21:19. זה שלוש שעות אחרי שישראל מקבלת לשבת, בהיותה קרובה יותר לקו המשווה, ובאזור זמן שעה קדימה.

זוהי ברכה לשומרי שבת. אנו לא נצפה את זה. עם זאת, עלינו להתפלל לשלומם של הספורטאים שלנו (בני בריתו), לאור האיומים במשחקים, שהתגלו זה עתה, 52 שנים לאחר טבח הספורטאים הישראלים במשחקי מינכן, שבוצע על ידי אנשים כמו מחמוד עבאס יש"ו.

סמל אולימפיאדה, פריז 2024

מגדל איפל עם סמליל האולימפיאדה
The Eiffel Tower with Olympic logo

צילום מסך מערכת שידור ציבורי [PBS]
Screenshot PBS

Esser Agaroth (2¢):
Tonight in Paris, the Opening Ceremonies of the 33rd modern Olympic Games, which will be marked by a few, significant features.

Medals
I wonder if it would even be permissible for a Jew to possess one of these new, Olympic medals (above), as there is the depiction of a "goddess" on the back (not pictured). Now that I think about it, what has been depicted on the medals of previous games?

The medals will also include a piece of iron collected from past refurbishments of the Eiffel Tower. The Eiffel Tower may not be worshipped -- is it? -- but it is most definitely a foreign icon of sorts.

Changes In Sports
Competative breakdancing will be included in this year's Olympics, while Baseball, Softball, and Karate will not? I mean, I am not saying that breakdancing is not athletic. It is. But then why not Capoeira?

Country Participation
"Palestine" will be participating. Palestine has never been a sovereign country, the Arabs blowing their chance at a Pseudostine, when they rejected the United Nation's 1947 Partition Plan. Russia and Belarus, which are countries, were allowed to only those athletes, vetted and approved by the Olympic Committee, due being on the wrong side of a military conflict. And if these athletes win any medal, they will not even hear their own national anthems played. The collective team of refugees will also be participating. 

I remember when the U. S., under the President Jimmy Carter, boycotted the Moscow Olympics, due to its invasion of Afghanistan. Then in 1984, the USSR reciprocated, by boycotting the Games held in Los Angeles.

I thought that both were unfortunate decisions.

Now we have booing of the Israeli soccer team for political reasons.

What happen to the apolitical Olympic Games? Were they ever?

Gender
The Olympic Games in Paris will be tainted with even more controversy. International swimming and diving, track and field, and cycling organizations do no allow transwomen, who have gone though male puberty, to compete.

PBS, the source of much of the information presented here, framed this controversy as lack of inclusion, without addressing the lack of fairness by allowing transwomen to compete against biological women. Most transwomen have gone through male puberty, providing them with physical advantages in bone mass and musculature, among other things.

And so, yet again, we have even more evidence that there is nothing in the least bit Jewish about The Olympic Games.

As stated at the beginning, the Opening Ceremonies will take place tonight. According to Tomer Devorah, Shabbat does not come in, in Paris until 9:19 PM. This is three hours after Israel takes in Shabbat, being closer to the Equator, and in a timezone one hour ahead.

This is a blessing for those of us who observe Shabbat, including refraining from using electronic devices. We will not be tempted to watch. However, we should pray for the safety of our athletes (בני בריתו), given the threats at the Games, which have just come to light, 52 years after the massacre of Israeli athletes at the Munich Games, perpetrated by the likes of Mahmud Abbas ysh"w.

אין שום דבר יהודי באולימפיאדה / There is Nothing in the Least Bit Jewish about the Olympics

ט' לחודש השישי תשפ"א

English follows the Hebrew.

YNET: רזבוזוב: "לא הגיוני שארטיום דולגופיאט לא יוכל להתחתן במדינה"

שר התיירות מחה על היחס שזוכים לו ישראלים רבים שאינם יהודים לפי ההלכה ולא יכולים להתחתן בארץ. "גאווה על הפודיום, סוג ב' מתחת לחופה", כתב בעקבות דבריה של אמו של האלוף. "לא צריך לקבל אישור או דחייה מהרבנות" 

YNET | 03.08.2021

...דבריו של השר [התיירות יואב רזבוזוב] נכתבו בעקבות הריאיון עם אמו של ארטיום, אנג'לה בילן, שסיפרה כי בנה מחויב להתחתן בחוץ לארץ עם בת זוגו שאינה יהודייה, ועד כה לא יכול לעשות זאת בשל שגרת האימונים וסגירת הגבולות. "המדינה לא נותנת להתחתן", סיפרה בילן ברדיו 103, "הם גרים ביחד שלוש שנים אבל צריך לצאת ולא נותנים. היא לא מפה, היא מבלרוס". גם דולגופיאט עצמו שגדל כיהודי, אינו יהודי לפי ההלכה - אלא רק מהצד של אביו. "סבתא שלו יהודייה ומבחינתנו הוא יהודי לגמרי", אמרה האם...

עשר אגורות (2¢):

כולם משבחים את ארטיום דולגופיאט, ספורטאי הזכה מדליית זהב בגימנסטיקה. קוראים לו גיבור ישראל וכולם בוכים שהרבנות הראשית של [מדינת] ישראל לא נותן לו להתחתן עם בת זוגו. למה? מפני שהוא לא יהודי? מפני שהיא לא יהודייה? לא! מפני ששניהם לא יהודים! אז מה הבעיה? הם יכולים להתחתן בכניסייה אורתודוקסית רוסית.

אם זהותו יהודית חשובה לו עד כדי כך, אז למה הו רוצה להתחתן עם אישה לא יהודייה? ולמה הוא לא רוצה לעבור את תהליך הגיור? אולי מפני שמה שלימדו אותו כיהדות היא לא יהדות בכלל.

תומר דבורה שואלת אם הם ביחד שלוש שניםלמה הם לא התחתנו כבר? הם נוסעים בכל רחבי העולם. לא היתה להם ההזדמנות לקבל תעודת נשואין אזרחי? או לא פשוט לא היה מספיק חשוב להם?

כל זה לא אשמת דולגופיאט. הוא לא החליט לעלות לארץ ישראל, זאת אומרת ארץ מולדת עם ישראל. אלא ההורים שלו בני נשואין תערובת החליטו כך.

עכשיו כדאי להזכיר לכם על אחד העניינים הראשונים שרה״מ לשעבר אריאל שרון הסכים לתת לעלות לדיון. והוא היה שינוי בחוק השבות. הרב ח״כ בני אלון ז״ל העלה את זה לדיון. ולפי שרון, העניין עלה לדיון, לא עבר הצבעת הקבינט. ניסינו. לא הצלחנו. וזהו נגמר. לדעתי הוא לא השתדל לשנות את חוק השבות בכלל.

אני לא מאמין במקריות. פרשת ״קושי דולגופיאט להתחתן בארץ״ (אפילו שהוא כן יכול) מתפרסמת הרבה בשל הרפורמות הנוכחיות שנכפות על הרבנות הראשית על ידי הממשלה. הפרסום הזה מבשר את ההתקפות הבאות נגד התורה על ידי הממשלה ובג״ץ. בואו נראה אם דולגופיאט ישמש בתור נציג המאבק למען נישואין תערובת בישראל.

לינוי אשרם גם זכתה מדליית זהב, וכפי שזה קורה, היא באמת יהודייה. והיא זכתה את המדלייה שלה בשבת. מה זה אומר על האולימפיאדה ועל תחרות ספורט בינלאומית בכלל?

ואין וכן צריך לומר שבגד התעמלות אומנותית בכלל לא צנועה. בת ישראל אמורה להתלבש ככה?

עודה פעם אני חייב להדגיש זה לא אשמת אשרם על מעשיה אלא היא אשמת מערכת החינוך הממלכתי.

לונה צ'מטאי-סלפטר השתתפה בריצה כנציגת מדינת ישראל. נולדה בקניה היא לא יהודייה אבל נשואה ליהודי. היא הגיעה ארצה כדי לעבוד בשגרירות קניה. מיכל הרצוג רעייתו של נשיא מדינת ישראל אמרה לה "את גיבורה אמיתית בשבילנו"

צופים ישראלים גם התרגשו כשהמאמן הכדורסל של איראן נתן יד למאמן קבוצת הכדורסל של צ׳כיה שהוא ישראלי. באמת יש מאמינים שהמאמן האיראני נתן יד לישראלי בכוונה? באמת?! התמונת התרחשות זו הופיעה מייד בהרבה כתבות על ידי אנשי ״הסברה.״

ועכשיו כדאי להזכיר לכם על עוד משהו, היסטוריית האולימפיאדה לגבי היהודים. הספורטאים באולימפיאדה השתתפו בערום. רק גברים השתתפו ורק גברים ניתנו להכנס לצפות. היו לנשים תחרות ספורט שלהן, ״חגיגת הֶרַאִיָה״ על שם האלילה היוונית ״הֶרָה.״

יהודים שרצו להשתתף עברו תהליך לשחזר עורלתם או דרך משיכת העורלה מטה או דרך ניתוח להסתיר ליוונים את זהותהיהודים שרצו להשתתף באולימפיאדה או ואפילו להכנס לגימנסיה עברו תהליך לשחזר עורלתם או דרך משיכת העורלה מטה או דרך ניתוח להסתיר ליוונים את זהות יהודית שלהם. זאת אומרת הם ביטלו את ברית מילה שלהם.

הנה האולימפיאדה: משתתפים לא יהודיים נציגי מדינת ישראל, יהודים זוכים מדליות בשבת והיסטוריה של ביטול ברית מילה על ידי יהודים שרצו להשתתף. כל הדברים אלה מוכיחים שאין שום דבר יהודי בכלל על האוליפיאדה. אלא האולימפיאדה היא סמל ענק של התבוללות ולא רק התבוללות הלניסטית. ישראלים צועקים בגאווה שהם עם כמו כל אומות העולם ורוצים להתקבל כך.

כמה יהודים יודעים באמת שחג חנוכה נולד בזכות ניצחון במלחמה נגד התבוללות?

אולי הספורטאים הנזכרים לעיל כן גיבורי מדינת ישראל. אבל הם לא גיבורי עם ישראל. אלא הם סמלים של נשואין תערובת, דוגמאות התבוללות, ותוצאות של מערכת החינוך הממלכי ושל האסטרטגיות להסיר את האופי היהודי וההשפעה היהודית (תורנית) ממדינת מארץ ישראל.

בטח שהתרגשנו ממרק שפיץ, סנדי קופקס ומספורטאים יהודים אחרים. הם ועוררו לנו השראה. הגענו לכושר גופני טוב יותר. הדימוי העצמי שלנו עלה. הבנו שיש לנו יכולת אפשרית להפוך להיול לוחמים יהודים בנוסף להיות חכמים. אבל, לתחרויות ספורט יש גבול.

בשנת תשנ"ו/1996 אחרי ששמעון פרס הפסיד בבחירות לבנימין נתניהו, הוא השיב לשאלה עיתונאית לאחר: "מי הפסיד?" באומרו כי "הישראלים" הפסידו ו"היהודים" ניצחו.

עכשיו אנחנו צריכים להגיד שהישראלים זכו וניצחו באולימפיאדה, אבל היהודים הפסידו.

YNET: ‘Israel will claim my son’s Olympic gold but won’t let him marry here’
Tourism Minister Yoel Razvozov, himself a former Soviet Union immigrant, throws his support behind Artem Dolgopyat after his mother slammed the state for not allowing him to marry in Israel since he is not considered Jewish by Halacha
YNET | 08.02.21

..."They have lived together for three years but she is not from here, she is from Belarus. His grandmother is Jewish and for us he is completely Jewish," said the mother, referring to the fact the pair would need to travel abroad to have a civil marriage, which would be recognized by the state...  

...Israel's Law of Return allows anyone with at least one Jewish grandparent to immigrate and become a citizen....

Esser Agaroth (2¢):
Everyone is heaping praise onto Artem Dolgopyat, an athlete who won a gold medal in gymnastics. He is called the Hero of Israel and everyone cries that the Chief Rabbinate of the State of Israel does not let him marry his partner. Why? Because he is not a Jew? Because she's not Jewish? No! Because they are both non-Jews! so whats the problem? They can get married in a Russian Orthodox church.

If a Jewish identity is so important to him, then why does he want to marry a non-Jewish woman? And why does he not want to go through the conversion process? Maybe because what he has been taught him as Judaism is not Judaism at all.

Tomer Devorah asks, if they've been together for three years, why haven't they gotten married already? They travel all over the world. Didn't they have the opportunity to have a civil marriage? Or was it just not important enough to them?

None of this controversy is the fault of Dolgopyat. It wasn't his decision to immigrate to the Land of Israel, that is, the homeland of the Jewish People. That was the decision of his mixed-married parents.

At this point, we should remind ourselves of a piece of recent history concerning the Law of Return (mentioned above). When now deceased, former Prime Minister Ariel Sharon was first elected one, the Law of Return was one of the first issues he agreed to bring up for discussion. Rabbi MK Benny Alon z"l raised the issue. And according to Sharon, the matter did not pass the Cabinet. We tried, and that's it. In my not so humble opinion, Ariel Sharon didn't try very hard at all.

It is no coincidence that Dolgopyat's inability to marry in Israel, even though he can, has been heavily publicized. This is due to the current reforms being forced upon the Chief Rabbinate, forebodes the Government and Supreme Court's next assault on the Torah. Let's watch and see if Dolgopyat will be used as Israel's intermarriage poster boy.

Linoy Ashram also won a gold medal for the State of Israel. And she actually happens to be Jewish. She also happens to have won her medal on Shabbat (the Jewish Sabbath). What does this tell you about the Olympics, and about international sports competition in general?

Needless to say, Unfortunately, it actually is necessary to mention that rhythmic gymnastics outfits, such as worn by Ashram, are not in the least bit modest. Is this how a Bat Yisrael (Jewish woman) is supposed to dress? 

Once again I must emphasize it is not Ashram's fault for her actions. Rather it is the fault of the State's education system, and objective to reduce the Jewish nature of the State of Israel.

Born in Kenya, and originally coming to Israel to work at the Kenyan embassy, Luna Chamtai-Salpeter represented the State of Israel in track. She is not Jewish, but is married to a Jew. Michal Herzog, the wife of the State of Israel's President told her, "You are a true hero for us."

Israeli Olympic spectators also got super excited over the Iranian basketball coach who shook hands with the Czech basketball team coach who happens to be Israeli. Do people really believe that the Iranian basketball coach intentionally shook hands with an Israeli? Seriously?! Photos of this incident immediately made it into articles by those involved with "Hasbara" (co-dependent PR).

And now it bears reminding ourselves of the original Olympics regarding the Jews. The Athletes participated at the Olympics naked. Only men participated, and only men were allowed in as spectators. The women had their own athletic competition, the Heraean Games, named for the Greek goddess Hera.

Jews who wanted to participate in the Olympics, or even enter the gymnasium, hid their Jewish identity from the Greek, either by stretching their foreskin or restoring it through surgery, thus purposefully undoing their brith milah (ritual circumcision).

So, here we have it: Non-Jewish participants representing the Jewish State, Jews winning medals on Shabbat and a history of canceling ones brith milah by those Jews wanting to participate. All of these aspects demonstrate that there is nothing in the least bit Jewish about Jewish participation in the Olympics. Rather the Olympics are nothing more than an embarrassing symbol of assimilation. Israeli citizens proudly shout that they are a people like all other nations of the world and desperately want to be accepted as such.

How many Jews actually know that Hanukkah is a holiday born out of a war against such assimilation?

Perhaps the athletes mentioned above are indeed heroes of the State of Israel, but they are not heroes of the people of Israel, the Jewish People. Rather, they are symbols of intermarriage, examples of assimilation, and the results of the Israeli Mamlakhti (statist) educational system and of the objective to remove Jewish character and Torah influence from the State of Israel.

Sure, Mark Spitz, Sandy Kofax, and other Jewish athletes excited and inspired us. We got into better physical shape. We raised our self-image. We realized we had the potential to become Jewish warriors, as well as scholars. But, sports competitions have their limits.

In 1996, after losing the premiership to Benjamin Netanyahu, Shimon Peres was asked by a journalist, "Who lost?" Peres responded, "Israelis." He was then asked, "Who won?" To this, he responded, "The Jews," clearing differentiated between the two.

Now we can say that it was the Israelis who won at the Olympics, but it was the Jews who lost.

There is nothing in the least bit Jewish about the Olympics.

*********

See Tomer Devorah's There Comes A Time, in which she addresses the issues above.

The Arabs at the Olympics are doing us a Favor / הערבים עושים לנו טובה באולימפיאדה

י״ד לחודש החמישי תשע״ו

עשר אגורות (2¢):
הישראלים מתעצבנים כשהספורטאים הערבים (לבנונים) מונעים את הספורטאים שלנו מלעלות לאוטובוס באולימפיאדה.

אור ששון
Ori Sasson

הישראלים מתגאים בספורטאים שלו כשהם הפסיקו לריב עם הערבים והחליטו לעלות לאוטובוס הבא.

הישראלים מתעצבנים על הג׳ודוקה הערבי כשהוא סירב לקבל יד מהספורטאי שלנו.

הישראלים מתרגשים על הניצחון שלו ועל מדלית הברונזה שהוא קיבל.

״עכשיו הגוים הלא יהודים ברחבי העולם יבינו שאנחנו ממש כמוהם! וגם עכשיו הם יאהבו אותנו ויתעוררו לעובדה שאנחנו (הישראלים ולא היהודים) הקורבנות ולא ה״פליסטינאים״ (ולא הערבים) והם המסיתים.״

הערבים האלה עושים לנו טובה ורק מעט יהודים יכולים לראות את זה. אנחנו אמורים להיות עם נפרדת ונבדלת מהגוים. הערבים האלה פשוט מזכירים לנו את זה.

ולמה אנחנו משתתפים באולימפיאדה היוונית בכל מקרה? אני לא מתנגד לספורט. אני פשוט מאמין שאנחנו צריכים לזכור את המטרה הסופית של השתתפות במשחקי ספורט: להתאמן ולתרגל כדי להתכוננן למלחמות ולהגן על עצמינו. דווקא למידת אומנויות לחימה ממש עוזרת לנו.

פעם היוונים השתתפו בתחרויות ספורט בערום. והיהודים שרצו להשתתף בהם משכו את ערלתם כדי להסתיר את ברית המילה, להסתיר שהם הם יהודים.

אנחנו שוכחים למה יש לנו חג חנוכה. הוא חג שמציין את הניצחון של היהודים נגד היוונים ונגד השפעת התרבות שלהם.

לפני ניצחון המכב״ים על היוונים, המון יהודים רצו להיות כמו הגוים.

והיום? האם המצב השתנה?

Esser Agaroth (2¢):
Israelis get upset when Arab (Lebanese) athletes prevent our athletes from getting on the bus at the Olympics.

Israelis are proud of these athletes who stop fighting the Arabs and decided to go for the next bus.

Israelis get upset about the Egyptian (Arab) judokah when he refused to shake our athlete's hand.

Israelis get excited about his victory, and his receiving the bronze medal.

"Now the non-Jewish nations around the world understand that we are just like them! And now they love us and will wake up to the fact that we (Israelis and Jews) are the victims, and not the 'Palestinians' (Arabs) and  that they are the inciters."

These Arabs are doing us a favor, and only a few Jews can see it. We are supposed to be a separate and distinct nation. The rejection of us by the nations is taken as a slight to our collective ego. It should be taken as a message.

And why are we participating in the Olympics anyway? I am not against athletics, or even athletic competition, but we need to remember its ultimate goal for us, to prepare for war, and defending ourselves. Marshall Arts like Judo are particularly helpful.

Once the Greeks took part in sports competitions nude. And Jews drew perform circumcisions hide that they are Jews to these competitions participated.

We forget why the holiday of Hanukkah exists. It is the festival which marks the victory of the Jews against the Greeks, their influence over us, and our fight for Torah observance.

Before the victory of the Maccabees, many Jews wanted to be like all of the other nations.

And today? Has the situation changed?

Esser Agaroth on the Maccabiah Games

כ"ג לחודש החמישי תשע"ג

Ironic, is it not, that the Maccabiah Games, an imitation of the Greek Olympics, are named for the Maccabim, who fought off the Greeks, their Jewish, Greek-wannabes, and their assimilation oriented influences?

And, here we are, holding our own version of the Hellenist Olympics, because they "used to laugh and call us names," and never allowed us to "join in any [of their] reindeer games." 

Our bright, red noses lit up the sky with Nobel Prizes, and medical and high tech innovations. But these acknowledgements from the goyim were not good enough.

The lack of a bit of skin got in the way for most of us. Some of us found ways to "cover up" enough to participate.

Mark Spitz, then and now.

Gal Fridman, Athens, 2004

I remember the excitement as a kid, when Mark Spitz won an unprecedented seven gold medals in Olympic swimming. I had been living in Israel for some time already when Gal Fridman won the gold medal in windsurfing, Israel's first gold medal ever.

An acquaintance of mine, Effie Kivelevitch, a "nice Jewish boy," and and former yeshiva student from New York, became Mr. Israel 2009 for his weight class in bodybuilding. What could be more Greco-Roman body conscious than body building?? But, how could his fellow America Jews not cheer and whoop-whoop in excitement??!! Furthermore, Kivelevitch's hard work reinforces the very important important message that Jews do not have to remain locked into a wimpy, neurotic, and nebachy stereotype. We can once again become physically strong, as well as scholarly, like the Jews of old.

There have been other athletes who had to face the challenge of being both Jewish and an athlete head on.

Who does NOT recall his father or grandfather telling him the story of how Los Angeles Dodgers' Sandy Koufax refused to pitch on Yom Kippur? That might not impress too many religious Jews now. But, in during the assimilation of the 1960's, his action made a significant impression for its time. This video about this story is well worth its 2 minutes length.

The teenaged son of friends of mine once told me about Tamir Goodman.

Tamir Goodman (Wikipedia) was dubbed by Sports Illustrated magazine as the "Jewish Jordan", is an American-born Israeli retired Orthodox Jewish basketball player.

Goodman received a scholarship to the University of Maryland, which had one of the top-ranked basketball teams in the country. He said that the news of his plans to go to Maryland attracted over 700 media requests that week. The team's schedule of practices and games meant having to play on Friday nights and Saturdays, against the rules of Orthodox Judaism, so he declined Maryland's offer.
Goodman then accepted a scholarship from nearby Towson University....He eventually fulfilled his dream by signing with the Maccabi Tel-Aviv professional basketball team.

Just last winter, 18-year-old Akiva Finkelstein from Beth-El chose to withdraw from an international boxing tournament in Armenia, rather than violating Shabbath, by being weighed on an electric scale.

Ofir Kriaf

Last month, I saw a short video bio of Beitar Yerushalayim's star midfielder Ofir Kriaf. It included a spot of him in tallith and tefillin, praying at the Kothel (Western Wall), and talking about the importance of his family. Doesn't sound like a big deal in Jerusalem, in this day and age? It's done all the time, and may have been done for publicity? I don't think so, not in the least. And, don't forget. Fans young and old, pay attention to these things. It makes an impression on them, especially the highly impassioned, and sometimes disenfranchised, fans of the Beitar Yerushalayim team. At the tender age of 22, when Kriaf's career is just taking off (בע"ה), he is truly not just a role model, but a Jewish role model.

Just the other day, I heard that the members of the Israeli women's lacrosse would rather give up their chances at winning the gold medal in their tournament in England, than play on Shabbath. (Tip: Jew In The City)

Sports have provided us with a history of events to rally around those of us who are "like us," to have role models, and to feel better about who we are.

But, are athletics an authentically Jewish conduit for achieving collective self-esteem?

I certainly do not agree with those rabbis who mock athletics in their entirety. Rather, I believe that there are appropriate times situations for athletics.

The examples set by all of the athletes above are commendable, even Qedushei HaShem to an extent.

And in this day and age, of taking pride in assimilation, and of being more goyshe than the goyim, I am willing to accept almost anything which has the power to raise the confidence and self-image of Jews. Even the often disenfranchised Beitar Yerushalayim soccer team fans receive more in the way of a boost to their Jewish identities from being a fan and member of a proud Jewish group, then they would ever receive from the Israeli public education system. Sad and pathetic, but true.

What do Jewish sources say about athletic prowess?

It seems to me that it has always been mentioned and praised in the context of war, and in the defeat of our enemies.

So, let us continue to route for our Jewish sports stars, and follow those examples which are positive. But let us also keep athletics in perspective, and ask ourselves, what should the final goal of building muscle, strength, endurance, and skill really be?

I guarantee you that it not to be just like the goyim, with our own athletics teams, and our own athletic competitions.

Rather, it is to prepare ourselves physically and mentally to do what will eventually need to be done. Defending fellow Jews from attacks, hiking in the Shomron, shopping in Downtown Jerusalem, or just trying to live normal lives in South Tel-Aviv, are only a few of today's necessities for such abilities.

Who knows how else they will come in handy, this fall, next year, or in five years.

Best be prepared.

Moment Of Silence,...Why?

י"א לחודש החמישי תשע"ב

YNET: Israel Marks 40th Anniversary Of Munich Massacre In London 

In shadow of Olympic Committee's refusal to hold moment of silence for 11 slain athletes during opening ceremony, Israelis hold modest ceremony, lay wreaths and read prayers 

Associated Press, July 22, 2012

Complaining that the Olympic movement is still ignoring their pain, Israelis marked the 40th anniversary of the Munich massacre on Sunday with a modest service in the atrium of a London apartment block.

Prayers were read for the 11 murdered Israelis, wreaths were laid for them and a plaque unveiled about four miles (six kilometers) from the Olympic Stadium.

However, there will be no minute of silence for them at Friday's opening ceremony. (cont.)

Wreaths?

I cannot think of too many more things which are as goyshe than wreaths!

All Jews should remember, and mourn the loss of the 11 Israeli athletes who were kidnapped and murdered during the 1972 Munich Olympics.

But, let's do so in a Jewish manner.

I can go on forever about how a "moment of silence" is hardy a Jewish practice.  But, since most all of Israel is convinced that it is something Jewish, I will set that aside for now.

The main push for a moment of silence to be held at the Olympics themselves seems to be related to And since a "moment of silence" is an accepted, inoffensive practice of the goyim, Israel just assumed that if they were to act like goyim, then they would be accepted by the goyim.

Wrong again, for about the millionth time.  Wake up!

עשו שונא ליעקב

Esau hates Ya'aqov

The Jewish way to handle such matters, in addition to mourning and remembered the dead, is to execute justice against the perpetrators (pun intended).

"President" Abbas of the current, soon to be non-existent, "Palestinian Authority,*" was very much involved in the massacre.  Yet, he still walks around freely.

So obviously, the Jewish practices associated with having our brothers and sisters murdered, have not been fully employed.

Worrying, yet again, about being accepted by the International Community (ie. the goyim), is not one of these practices, especially when it comes to pouting over the lack of equality within the most Hellenist enterprises on earth.  We are NOT supposed to be Hellenistic.  Remember the holiday of Hanukkah?? 

(Esser Agaroth maintains that there is no such thing as Palestinians, as "Palestine" is a made-up location name from the Romans.)