סטודנטים יהודים אמריקאים עדיין בדרך של טעויות חוזרות / American Jewish Students Still on the Path of Repeating the Same Mistakes

י״ג לחודש השני תשפ״ה

English follows the Hebrew.

"לחבריי הסטודנטים היהודים מכל רחבי העולם שהגיעו היום, תהיו חזקים. אל תוותרו. תדעו שיש דרך לצאת מזה. וכל האנשים המדהימים האלה כאן לתת לכם גיבוי".
בן מסאפי, אוניברסיטת פנסילבניה, מחזור 2027
פורום עולמי 2025 של הוועד היהודי-האמריקאי [AJC]

עשר אגורות (2¢):
טוב, אז קודם כל נראה לי שרבים מכם יחשבו שכתבה זו לא יפה.

כנראה שלא תאמינו לי כשאגיד לכם שזאת לא אמורה להיות. אבל אני טוען לכם ככך בכל מקרה.

כתבה זו כמו כל הכתבות הדומות שלי, נכתבה באהבה ודאגה לאחים שלי. מסיבה זו, לא העליתי תמונה של בן מסאפי, כדי להדגיש שזו לא תקיפה אישית עליו.

אלא זוהי תגובה לגישה הכללית של סטודנטים יהודים אמריקאים כפי שמתבטאות במילים של בן מסאפי.

תגובתי היא עוד כתבה שמנסה לשכנע את האחים שלי - סטודנטים במיוחד - לעזוב את ארה"ב ולעלות למולדתם האמיתית היחידה, ישראל.

עברה שנה מאז שכתבתי את "סטודנטים יהודים באוניברסיטות בארה״ב, איפה חגגתם בחג פסח השנה?" ואת "כל הכבוד לאלי סיבס סטודנט ופעיל יהודי בארה״ב".

בעבר השאימו אותי שאני זורע פחד. הפעם אני מנסה לכתוב בגישה אחרת. אבל תזהרו. הטיעון שלי מבוסס על התורה. אם זה לא מתחבר אלכם, אז אני לא בטוח שאני יכול לעזור כלם. וכן, רובכם לא חושבים שאתם צריכים עזרה. אהאמת היא שהתורה ההצדקה היחידה - אני מדגיש, היחידה - לעם ישראל להתיישב בארץ ישראל.

אל תכעסו ותיעלבו בגלל זה אלא תעצרו, תנשמו עמוק, תנו לזה להקלט, ולכו ללמוד על ההצהרה הזו. בינתיים, אני פשוט כותב בשביל היהודים ההמשכים לחקור את מורשתם כולל התרה, בעקבות פיגועי שמיני עצרת תש"פ.

הנה השיעור הראשון שלכם. שמיני עצרת תשפ״ד הוא ״יהודית״ לומר השביעי לאוקטובר 2023.

רבים מכם חושבים שהמשפט הזה כמעין הערה מתנשאת ומזלזלת. אני מבקש סבלנות. חלקכם כבר יודעים על התאריך העברי. אבל, הרבה מכם לא ידעו על זה.

אולי הרבה מכם לא אוהבים את שימושי במילה "יהודי" כדי לתאר את לוח השנה במקום "עברי". בין מעריצי הנשיא טראמפ, ובין מעדיפים את קמלה האריס, הרבה יהודים בארה״ב מאמינים מאוד בלהיות אמריקאים גאים, בנוסף להיות יהודים גאים.

אתם מתחברים ללוח הגרגוריאני כמו שאתם מתחברים ללוח העברי, אולי אפילו יותר.

חלק מכם אפילו מזדהים כדתיים מודרניים.

יש גם מכם בארץ שגם מרגישים ככה על לוחות השנה. והרבה מכם מזדהים דתיים לאומיים. אתם מתבוללים בתרבות המערבית ברמה יותר ממה שאתם מוכנים להודות.

אני כבר מתיחס אלכם בכתבות אחרות ומתכוון להמשיך. אז, אני ממשיך לכתוב על יהודים אמריקאים בלבד.

כל הכבוד ליהודי אמריקה על האומץ לקבל את הנראות הגוברת שלכם כיהודים, במקום לברוח ממנה. רנאה לי שעבשיו רובכם מבינים שאתם לא יכולים להמלט מזה בכל מקרה. גם לא יכלו היהודים הגרמנים של שנות ה-30 וה-40, אשר הזדהו כגרמנים גאים. חלקם היו בנישואי תערובת. חלקם הלכו לבית הכנסת בימי ראשון (יום קודש בשבוע לנוצרים). וגם היו יהודים גרמנים שזלזלו ביהודים לא גרמנים.

הנה. כתבתי משהו שרבים מכם מאמינים שזורע הפחדה.

ועכשיו אנו מגיעים לבדיקת המציאות שגם תעצבן אותכם:

"אל תוותרו"
אין ויתור על משהו אם זה לא שלכם לכתחילה. ורבים מכם מזדהים כציונים. ובכל זאת, להרבה מכם לעולם לא תהיה לכם שום כוונה לעלות לארץ ישראל? כמה מכם אפילו שקלו עליה?

הציונות היא האמונה שארץ ישראל היא מולדתו של עם ישראל. אז אם אתם יהודים, אז למה אתם עדיין מתגוררים חוצה לארץ?

הוועד היהודי-האמריקאי [AJC], הוא דוגמה מצוינת על ארגון יהודי אמריקאי שלא ציוני כל-כך למרות שיהודים חושבים שכן.

הציונות המתבטאת על ידי יהודי היושב בכורסה שבסלון בחו״ל אינה ציונות בכלל.

אין זכות לאף ארגון יהודי אמריקאי להזדהות כציוני אם לא מעודד עליה של יהדי אמריקה. אין לו זכות לקיום אפילו אם לא מדבר על עלייה המונית כברירה למאבק באנטישמיות שנאת ישראל.

"תדעו שיש דרך לצאת מזה"
כן. עזבו את המקלט הזמני של ארצות הלא יהודיות. כן. כתבתי את זה. ארצות הברית הן שלהם. לא שלנו.

מה היא הבשורה העיקרית? האוניברסיטות גם לא שלכם. לא אוניברסיטה של פנסילבניה, לא הרווארד, וגם לא UCLA איפה אני למדתי.

אני לא יכול להאשים אותכם בגלל מה שארגונים כמו AJC חינכו אותכם להאמין.

AJC עומד על זכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון; מתעמת עם אנטישמיות, לא משנה מה המקור...

נו? מה אם עלייה? אף אזכור אחד של עלייה כפתרון?

המשימה של AJC היא לשפר את רווחתם של העם היהודי וישראל, ולקדם זכויות אדם וחשיבות עקרונות דמוקרטיים בארה״ב וסביב...

שוב אירגון יהודי אמריקאי מדבר על חשיבות עקרונות "דמוקרטיים", כלומר עקרונות הלניסטיים.

נראה לי שהרבה מכם לא מבינים כבר. אז אני משאיר את הנושא הזה לפעם אחרת. או אם אתם מתעניינים אז אפשר לקרוא את הכתבות שלי על חג חנוכה כדי שתבינו את דעותיי על "דמוקרטיה" ועל הדמוקרטיה מזויפת של ישראל.

כשאני למדתי באוניברסיטה אמרו לנו שסטודנטים של אוניברסיטת קליפורניה נבחרים מתוך 12 האחוזים העליונים של בוגרי התיכון. די חכם, נכון?

אז למה אתם, הסטודנטים היהודים-אמריקאים של היום, לא יכולים לקרוא את הכתובת על הקיר?

מסקנה

• חנכו אותכם להאמין שאתם קודם כל אמריקאים, או שהזהות האמריקאית והיהודית שלכם באותה הרמה.
• ולכן, מובן לכם שארה״ב שייכת לכם בדיוק כפי שהיא שייכת לכל אזרח לא-יהודי. יש ביניכם שאפילו אוהבים להזכיר לכולם את תרומתם הרבת של יהודים לקידמה האמריקאית, כהוכחה לזכותכם האמריקאית מלידה.
• חנכו אותכם להבין מעוותת של מהי הציונות, שאריזת המזוודות שלכם ועלייה למטוס היא רק ליהודים אחרים לעשות. חלקכם מאמינים שדירות הקיץ המפוארות שלכם בישראל מוכיחות את האמון הציוני שלכם. הדירות שלכם שם כשיגיע הזמן לעבור להן, וש פעילות ההסברה והתרומות הכספיות שלכם שוות ערך להשקעה של הדם, הזיעה והדמעות שלנו שמתגוררים בארץ, ושומרים אותה בשבילכם.

טוב אז תפסיקו לנאום בבקשה, ותעלו על המטוס.

"To my fellow Jewish students from around the world who came here today, be strong. Do not back down. Know there is a way out of this. And you have all these amazing people behind you."
- Ben Messafi, University of Pennsylvania, '27
American Jewish Committee Global Forum 2025

Esser Agaroth (2¢):
OK. First off, I know that many of you will automatically see this as mean-spirited.

You probably will not believe me, when I tell you that it is not. But I am saying so anyway.

This is not meant to be mean. This post, as all of my similar posts, are written out of love and concern for my fellow Jews. For this reason, I have not uploaded a picture of Ben Messafi, in order to emphasize that this is not a personal attack on him.

It is a response to the general attitude of American Jewish students as expressed by Ben Messafi.

And the response is this, yet another post, attempting to convince my fellow Jews - in this case students - to leave the U. S., and to relocate to your only, true homeland of Israel.

I has been a year since I wrote Jewish University Students In The U. S., Where Did You Celebrate Passover? and High Praise For Eli Tsives, Jewish Student and Activist.

In the past, have been criticized for fear-mongering. I will do my best to take another tack this time. However, be warned, my argument is based on Torah. If that does not do it for you, then I cannot think of anything else I can do. After all, the Torah is the only - I repeat, only - justification for the Jewish People to lay claim to the Land of Israel.

Instead of getting angry and offended because of this, take a breath, let it sink in, and go investigate this statement. In the meantime, I will just piggyback on the increased popularity of among Jews to explore their heritage, in the aftermath of the Shemini Atzereth 5784 attacks, murders, and kidnappings.

Here is your first lesson. Shemini Atzereth 5784 is Jewish for October 7, 2023.

Many of you will take this last statement as talking down to you, condescending if you will. Just bear with me. Some of you knew this fact already. But, so many more of you did not.

Perhaps even more of you will take issue with my translation to "Jewish," as opposed to "Hebrew." Whether you are supporters of President Trump, or still believed you should take a chance on Kamala Harris, so many of you believe very strongly in being proud Americans, in addition to being proud Jews.

You feel an equal amount of affinity to the Gregorian calendar, as you do to the Hebrew calendar, perhaps even more. It is, after all, more familiar.

Some of you even identify as Modern Orthodox.

There are also those of you in Israel who feel the same way about the calendars, as well as everything else that goes with them. Many of you identify as Religious Zionists, who are more assimilated into Western culture than you care to admit.

But I already address you in other posts, and do so often. So, I will stick to American Jews in this post.

I commend American Jews on your courage for embracing your increased visibility as Jews, instead of running away from it. I think that, by now, most of you realize that you cannot escape it anyway. Neither could the German Jews of the 1930s and 40s who were viewed themselves as proud Germans. Some intermarried. Some went to synagogue on Sundays. Still others looked down upon those Jews who were not German.

There. I did it. I wrote something that many of you believe is fear-mongering.

And now for the reality check, which will make equally upset.

״Do not back down״
It is not backing down when it doesn't belong to you in the first place. And so many of you see yourselves as Zionists. Yet how many of you have no intention of ever actually residing in Israel? How many of you have never entertained the idea?

That is one aspect of Zionism, believing that Israel is the homeland of the Jewish People. So, if you are a  Jew, then what are you still doing residing outside of Israel?

The American Jewish Committee [AJC], the is a great example of an American Jewish organization which Jews think is Zionist, but is not. 

Armchair Zionism is not Zionism.

No American Jewish organization has any business existing, unless it at least mentions mass aliyah (Jewish immigration to Israel) as an option for combatting anti-Semitism Jew hatred.

״Know there is a way out of this״
Yeah. Leave the temporary refuge of the lands of the non-Jews. Yes. I wrote that. The United States theirs. Not ours.

Bottomline? It’s not yours. Not Penn, not Harvard, not my alma matre of UCLA either.

I can't blame you because orgs like the AJC have educated you to believe this.

American Jewish Committee (AJC) stands up for Israel’s right to exist in peace and security; confronts antisemitism, no matter the source...

Yeah, what about aliyah? Not one mention of aliyah as the solution?

AJC's mission is to enhance the well-being of the Jewish people and Israel, and to advance human rights and democratic values in the United States and around...

Here we go again with "democratic" ie Hellenist values. OK. I've lost you. I leave this issue alone for now. Or you can read my posts about Hanukkah.to get a sense of my views on "democracy," or in Israel's case deMOCKracy.

When I was in college, the understanding was that University of California students were drawn from the top 12 percent of high school graduates. Pretty smart, huh?

So, then why are you, the American Jewish students of today, unable to read the writing on the wall?

Conclusion

• You have been brought up to believe that you are Americans first, or that your American and Jewish identities are on equal footing.
• And so, the United States belongs to you as much as it belongs to any non-Jew. There are some of you who even like to invoke the countless contributions of Jews to American progress, as proof of your American birthright.
• You have been brought up with a distorted understanding of what Zionism actually is, that packing your suitcases and getting on a plane is for other Jews. Some of you believe that your fancy, summer apartments in Israel afford you your Zionist cred. Your apartment is there for when the time comes. Your hasbara (Israel advocacy) and monetary donations are on the same level as the investment of the blood, sweat, and tears of those of us who actual reside in the Land, making sure that American Jews still have homeland to go to, for when you and your parents are finally ready.

Now, would please stop making speeches, and get on the plane?

כל הכבוד לאלי סיבס סטודנט ופעיל יהודי בארה״ב / High Praise For Eli Tsives, Jewish Student and Activist

ערב שבת קודש פר׳ אחרי מות תשפ״ד

English follows the Hebrew.

YNET: אלינור הותקפה ב-UCLA, אלי לא מפחד מהמפגינים: "העם היהודי זקוק לקול"
אלי סיבס (19), סטודנט באוניברסיטה בלוס אנג'לס, נחסם על ידי מפגינים עטופי כאפיות: "הם קוראים לאינתיפאדות הכרוכות ברצח עם. ההנהלה מפחדת מהאספסוף". מוחים פרו-פלסטינים בעטו בבתה של רות סונבוליאן: "היא לא ישנה כל הלילה מכאבים וטראומה". 15 נפצעו, דריכות שיא בקמפוס לקראת פינוי בכוח
איילה אור-אל, לוס אנג'לס, דניאל אדלסון, ניו יורק | 02.05.2024 

אלי סיבס (19), סטודנט במגמת תיאטרון וקולנוע באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס, ניסה להגיע לכיתה שלו - אך נעצר על ידי כמה סטודנטים עטופי כאפיות ומסיכות פנים. סיבס, שענד שרשרת מגן דוד, הוציא את תעודת הסטודנט שלו וביקש שיניחו לו לעבור, אבל הם עמדו מולו כחומה. (תראו את הסרטון מהאינסטגרם שלו להלן)

עשר אגורות (2¢):

אין לי ספק שאלי סיבס (כותבים ציבס באנגלית), וסטודנטים כמוהו, הם דוגמאות חשובות. נמאס ליהודים נמאס לנו, וכבר לא מוכנים לסבול את זה יותר. כל שכן, כשחקן שאפתן... (כן, הוא כבר שחקן, אבל אתם מבינים את הכוונה.)... אלי ציבס יודע היטב איך מעשיו יכולים להשפיע על עתידו נתביה מקצועית. לדבר למען עמו או לחבר סיכה אדומה לחולצה בטקס פרס אוסקר? אלי בחר לדבר למען עמו.

אז למה אני כותב על הסטודנט המסוים הזה? האם יש עוד פעילים כמוהו באוניברסיטות אחרות שונות?

ראשית, אלי סיבס מקבל איומים על חייו על תמיכה בזכויות היסודיות של עמו ולמולדתו.

אני גם בוגר UCLA, סיימתי את לימודים וקיבלתי תואר ראשון בשנת 1987. אז מה שקורה ב-UCLA מרגיש כמו מכה בבית שלי. צפייה בחדשות היום מעניקה משמעות חדשה לאחד מהכינויים של האוניברדיטה אז, JewCLA. אמרו לנו שאוכלוסיית הסטודנטים באותה תקופה הייתה 28 אחוז יהודים. כולנו חשבנו שהכינוי היה חמוד וגם פוגע בו זמנית. אפילו עם האוכלוסייה היהודית הגדולה של לוס אנג'לס, וש-UCLA היה (עדיין?) בעיקר אוניברסיטה לנוסעים, רובנו עדיין החלטנו להתגאות בסטטיסטיקה.

אני שמרתי במסורת דילוג על המדרגה השישית תוך כדי הליכה במדרגות ג׳אנס. שילמתי כניסה זולה מאוד כדי לצפות לסרטים ולתצוגות מקדימות באולם הגדול בבית אקרמן. נכנסתי למנהרות התחתיות. אני אפילו הייתי חבר אח באירגון אחווה, שכנראה מעדיף שאני לא מזכיר את שמו. אני מניח שאני קיצוני מדי בשבילם. אין צריך לומר שאיגון אחווה זה אחד מאירגוני אחווה היהודיים.

אני גם הגעתי למועדונות לילה בהוליווד [יותר מדי]. אני גם למדתי,... מדי פעם. ועד לשנה ג׳ (יש ד׳ שנים), לא היו צריכים לפתוח את הדלתות של המעונות שלי, בית ריבר, באמצע הלילה, וגם לא להציג את תעודת הסטודנט שלי כדי להיכנס. אגב, בית ריבר, נודע בחיבה בשם "טמפל בת' ריבר" כלומר הוא בעיקר בית יהודים אני בטוח שבקלות אפשר לנחש למה.

כשאני לא הייתי במסיבות או מועדוני לילה לעשות בלגנים בחיים שלי, ההתכבדתי וזכיתי להיות עד להקמת האירגון יהודים למען יהדות, התגובה היהודית למיסיונרים, על ידי הרב בנציון קרביץ, וראיתי אותו מציל יהודים מכתות, כולל ״יהודים למען יש״ו״. אני מאמין שזה היה אחד האירועים החשובים ביותר שחוויתי ב-UCLA. באמת מעשה שמציג את ״היהודים שלא מוכנים לסבול ויותר״.

הצטרפתי לאיגוד הסטודנטים היהודי של UCLA, והשתתפתי בכמה הפגנות, כולל מטעם ה-Refusniks (הסרבנים), יהודים שלא קיבלו אישור לעלות לישראל משלטונות ברית המועצות.

פעם אחת, מועצת הסטודנטים לתואר ראשון [USAC] ערכה אירוע רשמי למועדונים ואגודות השייכים לה להפגש עם אחד מנבחרי הציבור שלה. האירוע התקיים בשבת. הם סירבו לשנות את יום האירוע. ולכן אני הלכתי כנציג המחאה שלנו, סירבתי להרשות לעצמי להרשם. אני סירבתי לתת ליהודי השני שנכח במקום לרשום אותי. סירבתי לאכול שום דבר או לרשום הערות במחברת. יצאתי מוקדם ולא לקחתי אף אחד מהחומרים שנתתו לי. (לא קיים עירוב חצרות באזור) אתם חושבים שאכפת לכם? בכלל לא.

לא, הכתבה הזו לא עליי. נא להמשיך לקרוא.

העניין הכי הגדול וחשוב בימינו ב-וUCLA היה האפרטהייד בדרום אפריקה ולהפגין נגד זה. היו מחאות ואפילו המפגינים הצליחו לשבור את הדלתות כדי להכנס לאולם רויס איפה התקיים מפגש מועצת רשת האוניברסיטה. בימים ההם היו תשעה קמפוסים. מהר קדימה להיום, למרבה האירוניה ראינו את ישראל מואשמת באותו דבר האפרטהייד, ודרום אפריקה הביאה אותנו לבית הדין לצדק הבינלאומי [ICJ], בטענה לרצח עם. האם אנחנו באמת צריכים להעלות את העובדה שאין דבר כזה עם פלסטיני, ואפילו לנסות רצח עם פירושו השתלטות על כל חצי האי ערב וחלקים מצפון אפריקה? (הערבים המזדהים כפלסטינאים הם פשוט... ערבים.)

העובדה שהותקפנו באכזריות ופשוט הגבנו כדי לשמור את עצמנו מהתקפות עתידות על ידי חמאס לא אכפת לאף אחד. כל מדינה שעושה את אותו הדבר לא הייתה נלחצת להגיע לבית הדין הבינלאומי. כמה פעמים עם ישראל צריך לחוות את המוסר הכפול של כל אומות העולם עד שהוא מבין שהם לעולם לא ישנו את דעתם עלינו?

ב-UCLA, אמצע שנות ה-80, אנחנו ראינו את הביטוי "ציונות שווה גזענות" במחנות האוהלים של המפגינים נגד האפרטהייד. המקום השני איפה ראינו את הביטוי היה בדלת של איגוד הסטודנטים האמריקאים אפריקאים.

אז מה הכוונה שלי בכתיבת כל זה? אלי סיבס הוא דוגמה מצוינת לסטודנטים יהודים, באמת ליהודים בכל מקום, בארה"ב, בקמפוסים של אוניברסיטות ומכללות, ובדיוק ההפך מקהילות היהודים מעדיפות להתחנף לטרוריסטים ערבים. (כן. אני כתבתי את זה.)

כיוון שציבס אדם חכם ושם לב, הוא ידע היטב כי תיעוד האירוע שהוזכר להלן, יותר טוב ויעיל מלהכנס לאוניברסיטה בכוח.

עם זאת, סטודנטים יהודים ב-UCLA, קולומביה, אוניברסיטת טקסס באוסטין, יהודים בכל מקום צריכים לקבל שהמצב הנוכחי רק ימשיך להחמיר.אין סיכוי שהוא ישתפר פרט לתקופה זמנית. לאחרונה בשנת 2019, UCLA קיבלה מנה משמעותית של שנאת יהודים. אבל, כרגיל, זה "טופל", וכולם המשיכו הלאה.

מה קרה לנו? האם אנחנו כל כך נואשים לקבל את האהבה, החיבה והקבלה מהגוים עד שאנחנו נאלצים לסבול אפליה, דברי שטנה, גרפיטי ואלימות? יאללה. האם כולכם לא רואים שאתם פשוט חוזרים על אותן טעויות שוב, ומצפים לתוצאות שונות?

אלי, אני יודע שהוליווד וברודווי לא נמצאים בישראל. אפילו כמה שחקנים ישראלים כמו גל גדות, ענבר לביא (משחקי הכס, לוציפר), ותומר קפון (הבנים) נסעו במסע המפרך, התמאמצו, השקיעו, והשתדלו כמו שצריך בהוליווד.

אבל אולי עם הנראות האחרונה שלך תוכל להשתמש במיומנויות התקשורת שלך בדרכים שעדיין לא חשבת עליהן. דובר צה"ל עולה בראש. וכן, אני יודע טוב מדי, שההורים שלך כנראה מצפים ממך לקבל את פיסת הנייר שאנחנו מכנים תעודת התואר. אבל... אפשר לעשות את זה בישראל.

רוב הזמן היהודים בארה"ב דאגו עלינו שבישראל. אני עצמי גר כמה קילומטרים מגבול לבנון. כיום אני הרבה יותר מודאג לגבי האחים והאחיות שלי בארה"ב. אני הדוד האמריקאי-ישראלי שלך שעוד לא הכרת, שדואג עליך. וזה יכול להיות נכון לכולכם הסטודנטים היהודים באוניברסיטות.

"אלי, אל תגרום לי לעשות את זה... בסדר. אני אעשה את זה. אני זורק אליך בחזרה את הציטוט שלך אלי ויזל.כשיהודי מבקר בירושלים לראשונה, זאת לא הפעם הראשונה; זוהי שיבה הביתה". - אלי ויזל ז״ל

כשאני מזכיר ליהודים שארה"ב היא רק מקלט זמני עבורנו, ורק עד שהשערים ייפתחו לנו לשוב למולדתנו האמיתית היחידה, ארץ ישראל, ואז אני מודיע להם שהשערים, אכן, פתוחים לרווחה, הם פשוט מחייכים ומתרצים,... או עושים משהו יותר גרוע מזה. אבל, אולי כשאלי ויזל עושה את זה סופו של דבה יהודים מוכנים להקשיב.

אלי, אני מקווה שנתראה בישראל בקרוב ושתהיה לך נסיעה טובה!

View this post on Instagram

A post shared by Eli Tsives (@tsiveseli)

View this post on Instagram

A post shared by Eli Tsives (@tsiveseli)

Esser Agaroth (2¢):

אולם רויס
UCLA Royce Hall

There is no question in my mind that Eli Tsives, and students like him, are setting an important example. We Jews have had enough, and are not going to take it anymore. Even more so, as an aspiring actor... (Yes, he IS already an actor, but you know what I mean.)... Eli Tsives has seen the lines drawn in the sand, and how his actions can affect his future career. Speak out on behalf of your people or wear a red pin at the Oscars? Eli has chosen to speak out.

So, why am I writing about this student? Aren't they more out there doing the same thing?

Well, first off, Eli is now getting threats on his life for support his people's basic rights, not to mention his homeland.

I, myself, also went to UCLA, graduating in 1987, so this strikes very close to home. Watching the news today, gives new meaning to one of UCLA's nicknames back then, JewCLA. The student population at that time was said to be 28 percent Jewish. We all thought it was simultaneously cute and offensive. Even with the large Jewish population of Los Angeles, and that UCLA was (is?) mostly a commuter school, most of us still decided to take pride in this statistic.

I held to the tradition skipping the sixth step while walking up Janns Steps. I went to the insanely cheap movies and previews at I explored the steam tunnels. I was even in a Fraternity, which would probably prefer I did not mention its name. I suppose I am too extreme for them. Needless to say it was one of the Jewish ones.

I never played water polo in high school like Tsives, but swam competitively, and worked as a lifeguard during summer breaks. Same crowd.

Personally, I also partied [too often] in Hollywood, when partying in Hollywood was a thing. I also studied, on occasion. And until my junior year, I did not have to have the front doors of my dorm, Rieber Hall unlocked for me in the middle of the night, nor show my student ID to be allowed in. Incidentally, Rieber Hall, was affectionately known as "Temple Beth Rieber." I am sure that you can guess why.

When I wasn't messing around, taking seminars at the College of the Streets at the University of Life, I had the honor and privilege of witnessing the founding of Jews for Judaism by Rabbi Bentzion Kravitz, and saw him rescue Jews from cults, including Jews for Jesus. I believe that was one of the most important events I experienced at UCLA. Truly an act of "Jews aren't gonna take it anymore."

I became involved with UCLA's Jewish Student Union, and participated in a few demonstrations, including on behalf of the Refusniks, the Jews who had applied for exit visas, but were barred from leaving the, now former, Soviet Union.

Once, the Undergraduate Students Association Council [USAC] held an official event for clubs to meet with one of its elected officials. It was all day, and it was on Saturday, as in Shabbat. I went as our protest representative, refusing to allow myself to be signed in [by the other Jew who was in attendance], refused to eat anything or take any notes. I left early, and did not carry any of the materials away with me. Do you think anyone cared? No, they did not.

No, this post is not about me. Please read on.

The big issue in our day was protesting Apartheid in South Africa. Fast forward, ironically we have seen Israel accused of the same thing, and good ol' South Africa taking us to the International Court of Justice [ICJ], claiming genocide. Do we really need to bring up the fact that there is no such thing as a Palestinian People, and to even attempt genocide would mean taking on the entire Arabian Peninsula, and parts of North Africa? (Hint: Those Arabs identifying as Palestinians are... Arabs.) No, we do not. Besides, even a lot of Jews demonstrating in the U. S. on the side of Israel what react with "Wut?!"

The fact that we were viciously attacked, and simply responding to make sure that would not happen again is apparently irrelavent. Any country doing the same thing would not have been dragged into court. How many times does this have to have to the Jewish People and Israel before the phrase "double standards, and they're never changing their minds" finally becomes ingrained in our heads?

Back to UCLA, mid-1980s, needless to say, the phrase "Zionism Equals Racism" reared its ugly head at the anti-Apartheid [wait for it] protestor tent camps. The front of the door to the Black Students Alliance was where the phrase made its next appearance. But, I think I will leave that one alone for now.

So, what is my point in writing all this? Eli Tsives is a great example of Jewish students, really Jews everywhere, in the U. S., on college campuses, and quite the opposite of those whose communities prefer to pander to Arab terrorists. (Yes. I went there.)

Being the intelligent and observant person that Tsives is, he knew all too well that recording the incident mentioned above, rather than use force, was the better option.

However, Jews, Jewish students at UCLA, Columbia, University of Texas, Austin, everywhere need to accept that this only going to get worse, not better. Do not be fooled by anything that will invariably turn out to be temporary. As recently as 2019, UCLA received a significant dose of Jew-hatred. But, as usual, is was "handled," and everyone moved on.

What is with us? Are we so desperate for the love, affection, and acceptance from non-Jews that we are compelled to endure discrimination, hate speech, graffiti, AND violence? C'mon already. Can't you all see that you are just repeating the same mistakes over again, expecting different results?

Eli, I know that Hollywood, and for that matter Broadway, is not located in Israel. Even several Israeli actors such as Gal Gadot, Inbar Lavi (Game of Thrones, Lucifer), and Tomer Capone (The Boys) have made the arduous trek and paid their dues in Hollywood. But even Gadot maintains a home here. I believe that Lavi does as well.

But perhaps with your recent visibility you can use your communication skills in ways you had not yet thought of. IDF spokesperson comes to mind. And, yeah, I know all too well, that your parents probably expect you to get that piece of paper we call a diploma. But... you can do that in Israel.

You see, most of the time it is the Jews in the U. S. who worried about those of us in Israel. I myself live six miles from the Lebanese border. So there you go. But, these days, I am much more worried about my brothers and sisters in the U. S. I'm your American-Israeli uncle you haven't met yet, who is worried sick about you. And that goes for all of you Jewish university students.

Eli, don't make me do it. OK. I'm doing it. I'm throwing your Elie Wiesel quote back at you. “When a Jew visits Jerusalem for the first time, it is not the first time; it is a homecoming.”

When I remind Jews that the U. S. is only a temporary refuge for us, only until the gates for us to return to our only true homeland, the Land of Israel, and then point out that the gates are, indeed, wide open, it usually falls on deaf ears,... or worse. But, perhaps when Elie Wiesel does it, Jews are able to listen.

Eli, I hope to see you soon. I hope to see all of you soon. And I pray that your journey will be an easy one.

לכבוד המשתתפים במאבק נגד שנאת יהודים בחו״ל: הגיע הזמן לעלות ארצה / To the Students Battling Jew-Hatred in the U. S.: Time to Leave

ט״ו לחודש האחד עשר תשפ״ד

English follows the Hebrew.

״בטח, לעתים רחוקות חוויתי התעלמות וזלזול כאלה לקבוצת מיעוט מאשר האופן שבו הרווארד מתייחסת לקהל הסטודנטים היהודי שלה. זה מגוחך לחלוטין. אני לא יודע אם מותר לי להגיד את זה בטלוויזיה. אני עצבני. אני לא יכול לבטא עד כמה נטוש ומתוסכל ופגוע לחלוטין שאני מרגיש שאוניברסיטה, שנועדה להיות אחד המוסדות היוקרתיים ביותר בארה״ב, אפשרה לשנאת יהודים לקפוץ ולהתפשט בקמפוס ולא עשתה שום דבר כדי להגן על הסטודנטים היהודים, ועשתה יותר לקריאת סיסמאות, לאות סגולה ולערער את מה שקורה לסטודנטים היהודים בזמן אמת בקמפוס שלה בתקווה לא להכנע לסטודנטים היהודים, ובתקווה לא לפגוע בהמון הַוּוֹק*. אין להרווארד בעיה של אנטישמיות בלבד. אלא אנטישמיות היא תכונה של הרווארד, והיא תסמינית לבעיה הרבה יותר גדולה, שהיא החברה שלנו מתמודדת עם שנאת יהודים משתוללת, בין אם הרווארד או מישהו ברכבת התחתית או מישהו ברחוב, זה חייב להסתיים ואנחנו חייבים לתת דין וחשבון על אלה.״ - שבת קסטנבאום (1:10 - 2:15)

*ווֹק: (סלנג אמריקאי, נאמר על אדם) מודע לסוגיות חשובות, בעיקר בנושאי גזענות וצדק חברתי

עשר אגורות (2¢):
כל הכבוד לך. אבל תראה, אני יודע שכל יהודי צריך למצוא את הדרך שלו. אני יודע שהמצב לא נראה כל-כך בטוח ומאושר בארץ כעת. אני יודע שיהודים רבים מאמינים בצורך להלחם למען זכויותם בארה"ב ולהלחם נגד השנאה. אני יודע שאתם לא רוצים להראות כנגמלים ובורחים, אם אתם לא נלחמים. אני יודע שמדברים בגאווה וללא פחד כמו שאתה מדבר בתקשורת כן יכול להועיל ליהודים אחרים שמפחדים, מתביישים או אפילו אינם יודעים על המורשתם.

כל מה שאתה מנסה להשיג הוא כשר ומוצדק.

עם זאת, המטרה הסופית של כל יהודי צריכה להיות לחזור למולדתו האמיתית והיחידה, ארץ ישראל. יהודים אמריקאים [ואחרים] שכחו שהגלות היא תוצאה של הגרוש מארצנו והיא למעשה עונש. כשהיהודים שברחו ממדינות ערב וממדינות מוסלמיות אחרות הם ברחו מאלימות פיזית ומחטיפות, גם ליהודי המערב יש מאבק. בואו נקרוא לזה מאבק רוחני.

אני מאוד מעריך את כל ההזדמנויות שהיו לי בחינוך וברווח, והבטיחות היחסית איפה גדלתי בארה"ב. אפשר אפילו להתייחס אליהן כאל סימנים של "פריבילגיה", אם כי לא עם אותה יישומה פופולרית שבה משתמש Gen Z (דור ה-Z) כיום.

אבל אני גם מודות שאלו היו יסודות ההתמכרות שלי לגולה. לעזוב את החיים שלי בארה"ב לפני כמעט 27 שנים לא היה קל. להגיע לארץ חדשה, אם כי מעיר רב-תרבותית, לא היה קל. לגלות שיותר שנתיים של לימוד עברית באוניברסיטה ובישיבה לא מספיק כדי להסתדר בארץ לא היה קל. הניווט בביורוקרטיה הממשלתית לא היה קל.

תלמוד בבלי ברכות ה,א
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא

התלמוד יכול להיות ברור מאוד.

עלייה לארץ ישראל היא לא בריחה. אלא היא הגעה ליעד, לרוץ כדי להשיג מטרה, והיא להתכנס כעם בתוך הבית שלנו. להפסיק להיות אורחים בבית של השכנים, ולהשתדל להשיג את אהבתם ולאישור קיומנו. אנחנו לא צריכים את זה. אלא אנחנו יכולים לאהוב את עצמנו ולא צריכים שום אשור לקיומנו מאף בן אדם. ואני מעז להציע שכדאי לנו לחפש אהבה ואישור מהקדוש ברוך הוא.

השערים למולדתנו היחידה והאמיתית הן נפתחו לפני כמעט 76 שנים. הארץ הזו היא הארץ שהקב״ה נשבע לנו. לכן אין לנו שום תירוץ להמנע מלהשקיע בה או להתאמץ למענה. ואין לנו שום סיבה להמשיך להשקיע את הזמן, הכוח, הכסף, והחיים שלמים עבור המדינות הלא-יהודיות של מקלטנו הזמני.

בדיוק כמו שהתגוררות במצרים, בבבל, ובפרס ושלטון יוון עלינו היו זמניים, כך גם גלות אדום (עשיו / רומא) אמורה להיות זמנית, אם כי ארוכה וערמומית מאוד. הגלות של אדום הטעתה וממשיכה להטעות את עם ישראל ומשכנעה אותנו שאנחנו סיימנו לברוח, והגענו לסוף המסע שלנו כי אנו בטוחים. אבל זה לא נכון. זה לא סוף המסע שלנו.

הצורך להשתלב, אפילו להתבולל קצת במידות מסוימות, יש לצפות, קל וחומר מבחינת פיקוח נפש: לבוש, שפה, שמות, הכנסת ציציות לתוך המכנסיים והפאות לתוך הכובע וכו'. אבל ההיסטוריה מלמדת שזה מעולם לא הועיל לנו טוב טווח ארוך.

תוך חשש להישמע כאילו אני ממזער את רגשותיך, אני חייב שאתה להזכיר לך שאתה לא היהודי הראשון בחו״ל שמרגיש נטוש ומתוסכל ונעלב. ואתה לא תהיה האחרון.

אנו בארץ עדיין עשויים לסמוך על ארה"ב ואחרות (שההכרח הזה יסתיים בקרוב בימינו!). אבל ישראל ממשיכה להתקדם להפוך לאומה עצמאית מלאה. ואפשר להאיץ את זה באמצעות עליית יהודים ארצה.

ימיני, שמאלני, ואלה העומדים על ראשם, לא אכפת לי מנטיה פוליטית. כל היהודים צריכים לעלות. אישית אני מכבד רב היהודים המתגוררים בארץ, גם אם אינני מסכים איתם בתוקף. הם כאן. החזון שלהם למדינה הזו אולי שונה בתכלית משלי, אבל הם כאן, משקיעים בארצנו ולא בארץ אחרת.

ואז שבת קסטנבאום, אני משבח אותך על אהבת ישראל ועל מאמציך למען עמך. עכשיו ץשלים את הלימודים שלך בהרווארד (או לא), ותעלה למטוס ותעודד את חבריך היהודים לבוא איתך.

"Sure, I have seldom experienced such disregard and contempt for a minority group than the way in which Harvard treats its Jewish student body. It is absolutely absurd. I don't know if I am allowed to say this on TV. I am pissed off. I cannot articulate how utterly abandoned and frustrated and offended that I feel that a university, that is meant to be one of the most prestigious institutions in the United States, has allowed Jew hatred to fester on campus and done absolutely nothing to protect Jewish students, has done more to sloganeer, to virtue-signal, and to equivocate what is happening to Jewish students in real-time on their campus in the hope of not caving into Jewish students, and in the hope of not offending the woke mob. Harvard does not just have a problem with anti-semitism. Anti-Semitism is a feature of Harvard, and it is symptomatic of a much larger problem, which is our society is faced with rampant Jew-hatred, whether Harvard or someone in the subway or someone on the street, it must end and we must hold those accountable." - Shabbos Kestenbaum (1:10 - 2:15)

Esser Agaroth (2¢):
But look, I know each Jew must choose his own path. I know things aren't looking too safe and happy in Israel right now. I know that many Jews believe in the need to fight for their rights in the U. S. and battle against hatred. I know that it may seem like quitting and running away, by not doing so. I know that going public can be helpful to other Jews who are afraid, ashamed, or even ignorant of their heritage.

All of the above is legitimate.

However, the goal of all Jews should be to come back to their only true homeland, the Land of Israel. American [and other] Jews have forgotten that the exile is a result of our having been "exiled" from our homeland, and is, in fact, a punishment. And while the Jews who fled Arab and other Muslim countries fled from physical violence and kidnappings, Western Jews also have what to battle. I will call that a spiritual battle.

I very much appreciate all of the educational and financial opportunities, and relative safety I had growing up in the U. S. One might even refer to them as signs of "privilege," although not with the same popular application used by Gen Z today.

But I will also be the first to admit that these were also the foundations of my addiction to the exile, even above and beyond my indulgence in its materialism. Leaving this life I had in the U. S. almost 27 years ago was not easy. Arriving in a new country, albeit originally from a multicultural city was not easy. Finding my two years of college Hebrew and Hebrew picked up in yeshiva to be less than sufficient was not easy. Navigating the bureaucracy was not easy. Making new friends with people whose circles of friends were established in Kindergarten and carried on into their army service was not easy.

תלמוד בבלי, ברכות ה,א
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא

Babylonian Talmud, Berakhoth 5a
Rabbi Shimon ben Yochai taught that The Holy One, Blessed Be He, gave three good gifts to Israel, but they were given only through suffering, these are Torah, the Land of Israel, and the World To Come....

The words of the Talmud can often speak for themselves.

You would be not running away. Rather you would be running toward a place, chasing an objective, to come together as a people within our own house. Cease being strangers in someone else's house, striving for their love and validation. We do not need it. We can provide ourselves with our own validation, and dare I suggest that we seek love and validation from The Holy One, Blessed Be He.

Now that the doors to our only, true homeland, the home that He has promised us, were finally flung open almost 76 years ago, we have no excuse not to invest in, and strive for the sake of the Jewish homeland, instead of investing our time, money, energies, entire lives for the non-Jewish nations of our temporary refuge.

Just like Egypt, Babylon, Persia, and Greek rule over us were temporary, so too is the exile of Edom (Esau / Rome) supposed to be, albeit extremely long and very cunning, having fooled the Jewish People that we done running, that we were safe, and had reached the end of our journey. But, we had not.

Having to fit in, even assimilate to a degree is to be expected, especially in life or death situations: Clothing, language, names, tucking in our tzitziyoth and payoth, etc. But history has taught that this has never done any good for us long-term.

At the risk of sounding as if I am minimalizing your feelings, I must that you are not the first Jew residing in the golah (diasporah) to feel abandoned and frustrated and offended. And you will not be the last.

In Israel, we still may rely on the U. S. and others (May that necessity end soon, in our days!). But Israel continues to progress into becoming a fully autonomous nation, and can accelerate this with each Jews who arrives here from abroad.

Right-wing, left-wing, upside-down wing, I couldn't care less. All Jews shoul come. Personally, I have a lot of respect for those Jews residing here, even if I disagree with them adamantly. They're here. Their vision for this country may be radically different than mine, but they're here, putting their money where their mouths are.

And so, Shabbos Kestenbaum, I commend you for your Ahavath Yisrael and efforts for the sake of your people. Now, please complete your studies at Harvard (or not), get on the plane, all the while encouraging your fellow Jews and peers to do the same.

אחרי ששמעו את דברי נשיאות אוניברסיטות בבית הנבחרים, מה יש יהודי ארה״ב עשות? / After the University Presidents Infamous Testimony, What's a Jewish Student to Do?

ה׳ לחודש העשירי תשפ״ד

English follows the Hebrew.

עשר אגוגורת (2¢):

הרוורד

למרות שהמטרה של הכתבה הזו דוברי אנגלית ובמיוחד היהודים עדיין המתגוררים בארה״ב, אני כותב אותה בעברית. אולי יש אבא או אמא ישראלי בלוס אנג׳לס שמוכן לעודד לבן או לבת שלו לחזור לארץ ישראל. וגם אפשר להעביר את זה לחברים שלהם דוברי אנגלית בארה״ב באנגליה וכו׳.

רוב הישראלים שמעו על נשיאות האוניברסיטות הרוורד, פנסיבניה, והמכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס שהשתתפו בשימוע בועדת אנטישמיות בקמפוסים של בית הנבחרים ארה״ב.

אין ספק שרוב יהודים בארה"ב צפו או לפחות שמעו את העדות המתועבת של שלוש נשיאיות אוניברסיטאות בפני ועדת בית הנבחרים לאנטישמיות בקמפוסים. שלושת האוניברסיטה המיוצגת בוועדה זו הם אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה, והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס [MIT]. רה״מ נתניהו למד גם בהרוורד וגם ב-MIT. כל שלוש הנשיאיות נכשלו כישלון חרוץ. פיטרו את הנשיאה של אוניברסיטת פנסילבניה. נשיאת הרווארד יצאה בהצלחה מהצבעת אי אמון של מועצת המנהלים של האוניברסיטה.

כל הפרשה הזו מעלה את השאלה: האם כל הורה יהודי נורמלי בארה״ב יכול לאשר, ובכך להיות מוכן לשלם עבור, לימודי תואר אקדמי של ילד בכל אחד מהמוסדות הללו?

גם בליגת "האייבי״ (״הקיסוס״ - בגלל החומות המכוסות בקיסוס) עם הרווארד ופן נמצאות האוניברסיטאות השמאלניות הידועה לשמצה בראון וקולומביה. האם אוניברסיטאות ייל ופרינסטון ודארטמות' יכולות להיות טובות יותר? חבר ובוגר של אוניברסיטת קורנל בדיוק אמר לי שהוא חושב שקורנל גרועה באותה רמה.

בחוף המערבי של ארה״ב יש אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי ואוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס [UCLA] איפה אני למדתי. אני נזכר היטב שבשנות ה-80 רשמו את הביטוי "ציונות = גזענות" על דלת המשרד של אגודת הסטודנטים השחורים (אמריקאים אפריקאים).

*הציונות לא מוציאה מכלל גזע מסוים, אלא רק אמונות.

גורמים ליהודים האמריקאים ליהודי אמריקה שמאמינים שיש להם חובה להשיג תואר אקדמי באוניברסיטה, מה אתם אמורים לעשות עכשיו? להסתיר את זהותכם היהודית באוניברסיטות האלה? להתנהג שעברתם בהתלחה את שטיפת המוח של שנאה עצמית? או לעבור את שטיפת המוח זו באמת כדי לשרוד באווירה כזו? שווה לכם?

ככה זה בארה״ב אצל משפחות יהודיות. מי שלא לומד ומצליח להפוך להיות רופא, עורך דין, או עמיל בורסה הוא כשל. נותנים לבן אחד משפחה הגדולה להיות רב ועוד אחד לעבוד בבידור. וזהו.

יש חברות הייטק מפסיקות לדרוש תוארים אקדמיים ופשוט דורשות יצירתיות. יש חברות בכלל מפסיקות לדרוש תואר שני במנהל עסקים ומעדיפים יותר ניסיון.

לא אכפת להורים יהודים בארה״ב. אלא הם מצפים שהילדים שלהם ישיגו את חתיכת הנייר הזו (תעודת גמר).

אז מה יש להורים יהודים באמריקה לעשות? לשלוח את הילדים שלהם ארצה? זו יכולה להיות ההתלבטות שלהם קשה ביותר. ילדיהם יקבלו השכלה אוניברסיטאית ברמה הגבוהה אפילו יוקרתית. אבל מה אם הם ימצאו בן או בת זוג? ואז מה אם הם רוצים להישאר בארץ? אוי גוואלד! (בציניות)

כשמציעים להם את הפתרון הזה הם יגידו "תודה לאל שילדינו לא מדברים עברית!"

אין בעיה.

כיום יש הזדמנויות רבות לסטודנטים ללמוד באוניברסיטה באנגלית, ולא רק לתואר ראשון, אלא גם לתארים מתקדמים. יש אפילו בתי ספר לרפואה דוברי אנגלית בתל אביב באר שבע ובצפת.

יש תוכנית MBA דוברי אנגלית במכון הטכניון היוקרתי. למרות הירידה בדרישות MBA, יש הזדמנויות של סטג׳, הרשת, וההשמה בעבודה שיש! כמובן שזו סיבה נוספת לכך שהורים יהודים באמריקה יתנגדו לילדיהם ללמוד בישראל.

אז מה הכוונה של הכתבה הזו?

כדברי הרב משה ליכטמן, בספרו ארץ ישראל בפרשה (באנגלית), "היהודים שכחו שהגלות היא עונש".

יהודי אמריקה עדיין לא מסוגלים או לא רוצים לראות את הכתובת על הקיר (כמו במשתה בלשאצר; הסמנים המופיעים בענייני השעה). יותר קל להם להכחיש את העלייה באנטישמיות בשנאת היהודים בארה"ב, ולא רק בקמפוסים של אוניברסיטות. פעם אחר פעם, יהודים מתעקשים להאמין ששוב הכל יהיה בסדר, ושיהודים כמוני הם משוגעים משיחיים ואוהבים לעשות בלגנים וליצור מחלוקות.

הורים יהודי אמריקה בהחלט לא מעוניינים להתיחס לישראל כהמולדת האמיתית היחידה של עם ישראל אלא מרגישים בבית יותר בארה"ב. אפילו רבים מהציונים כביכול הדתיים המודרניים לא מוכנים להשתתף ממש בבנייתה חוץ מבזריקת כסף עלינו. הם מוכנים לאפשר לילדיהם לבלות שנה בישיבה, או אפילו בצה"ל, למטרה להסיר מעצמם את הרגשותם של האשמה שהם עדיין גרים בחו״ל בגולה.

הביטוי התקוע בראש שלהם הוא "ישראל היא ארץ מולדת של העם ישראל, אבל יהודים אחרים יכולים לעשות את כל העבודה שם בשבילנו".

אפילו יש יהודים מתעקשים באומרו, "גם העבודה שלנו למען ישראל בארה"ב חשובה!"

עד מתי תפסיקו לחיות בסרט הזה?! אם אתם לא מוכנים להשתתף בבניית ארץ מולדתנו, אם אתם מתעקשים להמשיך להשקיע בארצות מקלטנו הזמניות שמספקות על ידי בעליהן הגויים, אם אתם מתעקשים להתלונן על הבעיות שבממשלת ישראל (אני מתלונן עליה כל הזמן!), אבל לא מוכנים להשתתף בפתרון לשנותה, אז בבקשה תצילו את ילדיכם, מציפורני הגלות.

אני כבר מניח שלא תקשיבו לי.

אתם רק רואים את המלחמה ממוקדת בארץ ומסרבים לראות שרק מרכז המלחמה נמצא כאן. המלחמה נמצאת בכל רחבי העולם. הילדים שלנו בארץ מסכנים את חייהם למען מולדתנו, ונופלים כמו זבובים, בשל המדיניות הנוגד בתורה של המדינה.

אנחנו באמת צריכים עזרה מכם.

אתם באמת צריכים עזרה ממנו, אבל אתם מסרבים לקבל את זה.

אז אני מאחל את הילדיכם בהצלחה בהרווארד, או ב-UCLA, או בכל מקום אחר. האונברסיטות של התבוללות. אני מתפלל שכולכם תצאו בהצלחה מהגלות של אדום ולא תהיו אבודים כשמונים אחוזים עם ישראל שנאבדו בארץ מצרים.

ואם לא אז אני מתפלל שהילדיכם יצליחו לצאת מהאוניברסיטות האמריקאיות בלי ג׳וקים בראש של שנאה עצמית ובלי בן או בת זוג נכרי.

Esser Agaroth (2¢):
I cannot imagine that any Jew in the U. S. who watches the news, does not know of the abhorrent testimony by three university presidents before the House of Representatives' Committee on Anti-Semitism on Campuses. The three unversities represented at this committee were Harvard University, the University of Pennsylvania [Penn], and the Massachussetts Institute of Technology [MIT]. All three presidents failed miserably. Penn's president is no more. Harvard's president survived a no confidence vote of the university's board.

This whole affair begs the question: Could any normal Jewish parent possibly approve, and thus be willing to pay for, a child's education at any of these institutions?

Technion - Israel
Institute of Technology

Also in the Ivy League with Harvard and Penn are the notoriously leftist Brown and Columbia Universities. Could Yale and Princeton and Dartmouth Universities any better? A friend and alumnus of Cornell just told me he thought his alma mater was just as bad.

On the west coast we have the University of California, Berkeley [Cal] and my alma mater, the University of California, Los Angeles [UCLA], when even in the mid-1980s the phrase "Zionism = Racism" was posted on the door of the Black Students Association [BSA].

*Zionism doesn't exclude any particular race, just creeds.

Those American Jews Jewish Americans believing they have an obligation to obtain a university degree, what are you supposed to do now? Become crypto-Jews at these institutions, pretending that they drank the woke kool-aid? Actually dring the woke kool-aid?

As I have written previously, these Jewish parents are not willing to consider the option of letting their kids off the hook from working to obtain that almighty piece of paper, known as a university diploma. Read Doctor, Lawyer, Broker, Loser, 2010.

Not even the latest trend for high tech is not to have one. Only those with creativity need apply.

MBAs are also no longer a jewel on one's resume; experience is.

So what are Jewish American parents left to do? Send their kids to Israel? This would be their ultimate dilemma. Their children would receive a top level university education. But what if they meet someone? What if they want to stay? In Israel of all places?! Oy Gevald!

"Thank goodness my children don't speak Hebrew!"

No problem.

There are now many opportunities for students to study in English, not only for their Bachelor's degrees, but for graduate degrees as well. There are even English speaking medical schools: Tel Aviv, Be'er Sheva, and Tzfat.

There is English speaking MBA program at the prestigious Technion Institute. Even though we are seeing a trend MBA, think of the networking and job placement opportunities to be had! Of course, this would be another reason why Jewish American parents would oppose their children studying in Israel.

So what is the point of this post?

In the words of Rabbi Moshe Lichtman, in his book Eretz Yisrael in the Parsha, "Jews have forgotten that the exile is a punishment."

Jewish Americans are still so unable or unwilling to see the writing on the wall. It is just too easy to deny the increase in Anti-Semitism Jew-hatred in the U. S., and not just on university campuses. Time and time again, Jews insist on believing it will all just die down again, and that Jews like me are messianic-crazed, apocalyptic nuts.

Jewish American parents are certainly not interested seeing in Israel as the only true, homeland of the Jewish People, as opposed to the U. S. Not the even many of the Modern Orthodox "Zionists" are willing to participate in its manifestation. Rather they are willing to alow their children to spend a year in yeshiva, or even in the IDF, to get the Zionist guilt out of their, and their kids', systems.

"Israel is the homeland of the Jewish People, but let other Jews do all of the work for us."

Some even insist by saying, "Our work in the U. S. is important, too!"

Oh, when you stop fooling yourselves?! If you are not willing to help build up our homeland, if you insist on continuing to invest in the temporary refuge provided by non-Jewish countries, if you insist on complaining about the problems with the Israeli Government (I complain about it all the time!), but are unwilling to be part of the solution by trying to change it, then please at least consider saving your children, from the clutches of galuth (the exile).

But you won't.

All you see is the war, focused in Israel, refusing to see that only the focus is here. The war against the Jews is everywhere. Only our children are risking their lives for our homeland, and dropping like flies, due to the anti-Torah policies of the State.

We could really use your help.

And you could use ours, but you refuse to see it.

Good luck at Harvard, or UCLA, or wherever. Universities of assimilation. I pray that all of you will make it out of the galuth of Edom and that you will not become lost like 80 percent of Israel who were lost , and did not make it out of Egypt.

If not, then I pray that your children will at least be able to leave American universities unscathed, without Jewish self-hatred, and without a non-Jewish spouse.

The Night the Jewish Lights Went Out in Georgia!

ל׳ לחודש השבעי תשע״ז

JTA: University of Georgia Jewish students riled by homecoming concert set for Yom Kippur
September 21, 2016

(JTA) — Jewish students at the University of Georgia have objected to a homecoming concert because it was scheduled for Yom Kippur eve and the band is known for its Christian rock music.

The concert featuring Needtobreathe was set for Oct. 11, the university announced Monday.

Two years ago, hundreds of students petitioned the university to change the annual homecoming football game from Yom Kippur.

Stan Jackson, director of student affairs communications and marketing initiatives, said in a statement emailed Tuesday to the student newspaper, The Red and Black, that the date chosen for the concert was the only day that the Stegeman Coliseum, the event venue, was available.

“Some students who observe Yom Kippur may be disappointed with the date chosen,” Jackson said in the statement. “Representatives from University Union and UGA Homecoming are in correspondence with Jewish student organizations such as Hillel at UGA and Chabad at UGA to explain the logistics that required that date to be selected.”

Delaney Fox, a junior who is Jewish, told WSB-TV Atlanta, “It’s upsetting that they don’t take into account that there’s going to be a large number of students that can’t attend.”

Needtobreathe was selected for its popularity, not its religious affiliation, according to Jackson.

“The student groups compare several performers each year in terms of popularity, not content, and strive to select an artist that will appeal to as many students and community members as possible,” the statement said.

Homecoming activities will take place during the entire week.

Esser Agaroth (2¢):
This report on the University of Georgia's Homecoming Week is old, but I still cannot let it go. It is an example of just how hopelessly stuck Jews are in their exile.

I cannot decide which part of the report is sadder, that Jews are so concerned about missing one day in a full week of Homecoming celebrations, or believing that a Southern university was going to consider cancelling a performance, because it was by Christian group,...and because the Jewish students didn't like it. Some reports seemed to suggest that Jewish students were upset that they would be excluded from attending the concert,...the concert with a Christian Rock band. That would be very sad, indeed.

When I was in college, I too wanted to be attend university events. I cannot fault them for that. But, I suppose I had it easier, having gone to UCLA. There was no way that the Homecoming, nor the UCLA vs. USC game was ever going to conflict with a Jewish holiday,...not in Los Angeles.

Weeding through the various, sloppy reports, floating around the internet in one form or another, finally revealed that the Homecoming game was not actually held on Yom Kippur.

No one raises an eyebrow about University of Georgia games being held on Shabboth, and with the well-known, Jewish player's participation, no less. Nor would I expect them, too. They're just not there, yet.

I suppose we should be grateful that at least these Jewish students still care enough to know they need to stay away from Christian events, and that Yom Kippur is important. Unfortunately, some, if not more than some, believe that starving for a full day, accompanied by utter boredom, not knowing what is going on in a place they frequent a handful of times a year, is what this day called Yom Kippur is all about. And, of course, this is not what Yom Kippur is about at all.


Two years ago, right after Yom Kippur, Jewish students felt the brunt of southern hospitality at Emory University, just around the corner from the University of Georgia. I can only imagine the incidents which have unreported. Yet, these Jews insist on calling Georgia,...and the U. S. in general their home.

The night the lights went out in Georgia was long ago. But, Jewish lights there are still out.

I pray that they will be turned back on soon.

*********

Note: I am aware that Atlanta has a strong and growing Jewish community. I am happy to write that I have met quite a few Jews, students, families, and lone IDF soldiers, here in Israel, whose lights turned on long ago.